לכל אדם אשר חווה אירוע טראומטי, כגון אובדן, פגיעה מאלימות, תאונה קשה וכדומה, נדרשת תקופת שיקום מסוימת, על מנת שיוכל להמשיך בחייו, גם אם לא מדובר בפגיעה פיזית שעשוייה להזכיר לנפגע את האירוע מדי יום. יחד עם זאת, לעתים נראה שהנפגע סובל מדיכאון, התקפי זעם וחרדה, קשיים בריכוז וכדומה בצורה כזאת שמקשה על ניהול אורח חיים נורמלי. בחלק מהמקרים האלה ניתן לדבר על קיומה של הפרעה נפשית הקרויה הפרעה פוסט טראומטית.
אדם הסובל מהפרעה פוסט טראומטית שונה מאדם אחר, אשר חש כאב, צער ותסכול מובנים בקשר לאירוע טראומטי שחווה בעבר. אדם בריא יחוש את הכאב כאשר ייזכר באירוע המצער, אך הכאב הזה לא ישפיע משמעותית על אורח חייו, על יכולתו לעשות תכניות לעתיד ולהסתכל קדימה, על קשריו החברתיים וכדומה. לעומת זאת, אדם הסובל מהפרעה פוסט טראומטית הוא אדם שנתקע בנקודת הזמן של מועד האירוע הטראומטי: הוא משחזר אותו בדמיונו בצורה אובססיבית, וחווה את אותה הטראומה בכל פעם מחדש.
גם התנהגותו היומיומית של הסובל מהפרעה פוסט טראומטית משתנה: אדם כזה חי בחרדה מתמדת, לא מסוגל להתרכז במשימותיו, לא יכול לעשות תכניות לעתיד. לעתים הוא נתון להתקפי זעם, וקשריו החברתיים והמשפחתיים מתערערים. הוא מתנהג בחשדנות, וכל הזמן מצפה לחזרתו של המצב שהביא לפגיעה. כך, למשל, אם האדם חווה פריצה לביתו, הוא יעסוק כל העת בהתקנת מערכות אזעקה ובדיקתן, יפחד מרעשים פתאומיים, וכך הלאה.
הפרעה פוסט טראומטית גורמת לעתים לסיוטים או לנדודי שינה קשים אשר פוגעים עוד יותר ביכולת התפקוד של האדם בעבודה ובחיי היום יום. לעתים קרובות גם האנשים בסביבתו הקרובה של הסובל מהפרעה – בני משפחה, ילדים, עמיתים וחברים קרובים - יסבלו מהתנהגותו הבלתי הולמת ומחוסר יכולתו לתפקד כראוי.
לסיכום, ניתן לומר שהפרעה פוסט טראומטית היא הפרעה נפשית שאינה מאפשרת לסובל ממנה לעבד את האירוע הטראומטי שחווה ולהמשיך בחייו. בתודעתו הוא עדיין נשאר בנקודת הזמן של הפגיעה, ומשחזר את החוויה הנוראית בדמיונו כל הזמן. כל איזכור, חפץ או אדם הקשורים לאירוע הטראומטי יגרמו לו לחוות אותו מחדש. האדם יחיה בחרדה מתמתדת ולא יתפקד כראוי. אדם כזה, גם אם אינו מתלונן ואינו מחפש עזרה, זקוק לטיפול מקצועי אשר יעזור לו להתמודד עם הטראומה ולהמשיך בחייו.