הפסקת גביית אגרות נמל מסוכן המכס - עדכונים והתפתחויות

עו"ד גיל נדל, עו"ד מורן עוז

תחום גביית אגרות הרציף מסוכני המכס על ידי הנמלים רעש וגעש בשנה האחרונה, וחלו בו התפתחויות רבות. לפיכך, רצינו לערוך סדר בדברים.

כידוע, חברות העוסקות ביבוא מסחרי, משלמות לרשות הנמלים אגרות שונות הכרוכות בטיפול במטענים מיובאים. ניתן להבחין בין שני סוגי אגרות עיקריות: אגרת סבלות, פריקה וטעינה -  אשר משולמת עבור שירותי הנמל בטיפול במטען עצמו, ואגרת רציף- המשולמת עבור השימוש במתקני הנמל והמקרקעין שלו, ועבור פיתוח תשתיות אלו.

אגרת הרציף נגבתה כאחוז מסוים מערך הטובין לצרכי מכס, כאשר רשות המכס היא שקבעה את ערך הטובין, בהתאם להוראות פקודת המכס.

קיימים מקרים בהם בעקבות חשד של רשות המכס בדבר הנמכת מחירים, העלתה רשות המכס את מחיר הטובין לצרכי המכס באופן רטרואקטיבי לאחר שהטובין כבר שוחררו מן המכס, דבר אשר גרר דרישה של הנמל לתשלום רטרואקטיבי של אגרות רציף נוספות.

בפועל, במקרים כאלו הנמל לא דרש את הפרשי האגרות ישירות מהיבואן, אלא פנה לסוכן המכס, ובאמצעות הסדר המס"ב (מסלקה בנקאית) הקיים בין סוכן המכס לנמל, גבה את הפרשי האגרות מסוכן המכס.

לפיכך, נוצר מצב בו סוכן המכס נאלץ בעל כורחו לחוב בחובות היבואן, לפיכך, בחודש דצמבר 2010, עלתה לדיון בועדת שרים לענייני חקיקה הצעת חוק חדשה, שביקשה לחזק את מעמדו העצמאי של סוכן המכס מול רשות הנמלים. לפי אותה הצעה, סוכן המכס אינו מהווה שלוח של היבואן, אלא רק מייצגו מול הרשויות, ובאם ליבואן נוצר חוב כלפי רשות הנמלים, לא תוכל רשות הנמלים לגבות חובות אלה מסוכני מכס באופן רטרואקטיבי, אלא רק במקרים חריגים בהם הוכח שסוכן המכס סייע ליבואן להתחמק מתשלומי חובה.

ולאחרונה, בנובמבר 2011, לאחר דיון בועדת הכספים של הכנסת, אושרה ההצעה ולאחר הצבעה בקריאה שנייה ושלישית, תוקנה פקודת הנמלים וההצעה נכנסה לתוקף (הצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (מס' 4) (סייג לאחריות סוכן מכס), התשע"ב-2011).

חוק זה נחקק ביוזמת ובסיוע ארגון התאגידים של סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים.

תיקון זה בא לפתור את המצב והבעייתיות שתוארה בסקירה זו. על פי התיקון לפקודת הנמלים, רשות הנמלים לא תוכל לגבות אגרות נמל מסוכני מכס באופן רטרואקטיבי, כאשר רשות המכס מתקנת ערך טובין מיובאים באופן רטרואקטיבי (דבר הגורם לחוב בהפרשי אגרות נמל), אלא רק במקרים חריגים בהם נקבע על ידי בעל סמכות, כי סוכן המכס סייע ליבואן להתחמק מתשלומי חובה.

למעשה, בהתאם להצעת החוק, תפקידו של סוכן מכס כלפי יבואן מקביל לתפקידו של עורך דין או רואה חשבון כלפי לקוח, כך שמאחר ועורך דין ורואה חשבון אינם אחראים לחובות כספיים של לקוחם כלפי צדדים שלישיים, כך צריך להיות דינם של סוכני המכס. בהצעת חוק זו נאמר כי, סוכן המכס אינו מהווה שלוח של היבואן, אלא רק מייצגו מול הרשויות (בדומה לעורך דין או רואה חשבון).

הסדר זה הוא הסדר דומה לזה הקבוע בחוק סוכני המכס, שם נאמר כי אם נקבע על ידי בעל סמכות שסוכן המכס סייע ליבואן להתחמק מתשלום מסי יבוא, ניתן לגבות את מסי היבוא מהסוכן במקום מהיבואן.

כאמור, סמכותו של הנמל לדרוש באופן רטרואקטיבי תשלום הפרשי אגרות נמל מהיבואן, נובעת מפקודת הנמלים, שם נאמר כי ככל שנמצא כי משקלם, כמותם או תיאורם של הטובין נמצא בחסר לצורך קביעת אגרות הנמל, יהיה בעל הטובין חייב לשלם את הסכום שיקבע (סעיף 56 לפקודת הנמלים).

עם זאת, התקבל הרושם שלנמל לא הייתה כל סמכות חוקית לדרוש באופן רטרואקטיבי תשלום הפרשי אגרות מסוכן המכס, שכן אין בפקודת הנמלים או בתקנות הנמלים סעיף המסמיך את הנמל לעשות זאת. ( להרחבה בנושא זה ראו מאמרנו מתאריך 6.12.08, "מה רוצה הנמל מסוכן המכס"?, שפורסם בקישור:

http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=1218&CategoryID=87)

כאשר דנים בנושא זה, עולה גם שאלת סמכותו של הנמל לגבות את הפרשי האגרות באופן רטרואקטיבי, מסוכן המכס, באמצעות מס"ב. למעשה, הסדר מס"ב בין הנמל וסוכן המכס הינו הסדר חוזי שמטרתו היא זירוז הליכים ושחרור מהיר של הטובין. גם כאן, אין בהסדר מס"ב הוראה מפורשת המאפשרת לנמל לגבות הפרשים באופן רטרואקטיבי מסוכן המכס, וכאמור לא נראה גם כי זוהי תכליתו של הסדר זה. זאת, משום שגבייה רטרואקטיבית אינה משרתת את התכלית של שחרור מהיר של הטובין מן המכס, בשעה שהטובין כבר שוחררו.

בשנה האחרונה וטרם תיקונה של פקודת הנמלים, ניתנו שני פסקי דין על ידי בתי משפט השלום באשדוד ובחיפה, אשר דנו בשאלת סמכות הנמל לגבות את הפרשי אגרות הנמל מסוכן המכס באופן רטרואקטיבי.

בתיק שנידון בחיפה, לא מצא בית המשפט הוראת דין המחייבת את סוכן המכס לשלם את ההפרשים באגרות הנמל אשר התגלו באופן רטרואקטיבי, לאחר שחרור הטובין מהנמל.

בית המשפט ציין כי כאשר ערך העסקה לצרכי מכס מתוקן על די רשות המכס, וכך נוצר למעשה הפרש באגרות הנמל, דין הפרש זה כאגרה שיש לשלמה, עם זאת, אין אגרה זו נדרשת לצורך שחרור הטובין באופן שוטף ועל כן לא מוטלת על סוכן המכס חובה כלשהי לתשלום הפרש זה, אלא חובה זו מוטלת על בעל הטובין, כלומר- היבואן.

בית המשפט קבע כי ראוי להבחין בין האגרה הבסיסית המשולמת ביום שחרור הטובין, לבין ההפרשים המתחייבים עקב תיקון ערך הטובין לצרכי מכס וזאת לאחר שחרור הטובין לידי היבואן.

בית המשפט קבע כי סוכן המכס איננו שלוחו של היבואן, כל נושא השליחות הינו שחרור הטובין מהמכס ומאותו רגע אין לסוכן המכס כל שליטה על הטובין ו/או על היבואן ואין באפשרותו לנקוט בפעולות כלשהן כנגד היבואן שכבר קיבל את הטובין לידיו.

 על כן, קבע בית המשפט באותו מקרה כי אין להטיל על סוכן המכס את החבות בתשלום הפרשי אגרות הנמל, וחברת נמל חיפה חויבה להשיב לסוכן המכס את הסכומים שנגבו ממנו.(תא"מ (שלום חיפה) 33178-06-10 דוד יחזקאל ובניו בע"מ נ' חברת נמל חיפה בע"מ, פסק דין מיום 17.8.11, השופטת  נסרין  עדוי).

בנסיבות דומות שנדונו בבית משפט השלום באשדוד כחצי שנה מאוחר יותר, התבסס בית המשפט באשדוד על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה, וקבע גם הוא כי סוכן המכס לא חייב לשלם הפרשים באגרות נמל, הנדרשים בעקבות תיקון ערך הסחורה לאחר שחרור הסחורה מהנמל. כמו כן נקבע כי חובת התשלום של ההפרשים הללו חלה על בעל הטובין, ולא על סוכן המכס, וכי כל חובותיו של סוכן המכס ביחס לנמל מסתיימים ביום שחרור הסחורה מן הנמל.

למעשה, בית המשפט באשדוד אימץ את פסק-הדין שניתן בחיפה, אף שאינו מחייב אותו משום שמדובר בפסק-דין של בית משפט השלום, והורה לנמל להחזיר את הסכומים שנגבו מסוכן המכס.

(תא"מ (שלום אשדוד) 46204-11-10 ג. טלי עד שינוע בע"מ נ' חברת נמל אשדוד בע"מ, פסק-דין מיום 8.1.12, השופט אריאל ברגנר).

יצוין כי לאחרונה נוצר שינוי בכל הנוגע לגביית אגרות הנמל, שבא לידי ביטוי בחתימת  שרי האוצר והתחבורה על צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי נמל), תש"ע-2010, ובכך יצאה לדרך הרפורמה המקיפה ביותר בנמלים מזה שנים.

הרפורמה כאמור, הינה מקיפה ביותר ומשנה מן היסוד את תעריפי האגרות השונות בגין השימוש במתקני ובשירותי הנמלים וכן את שמם של המיסים השונים. בעקבות הרפורמה, שונָה שמה של אגרת הרציף אשר תיקרא מעתה "דמי תשתית", ואילו אגרת הסבלות תיקרא מעתה "דמי ניטול".

כאמור, בעבר, מסי הנמל השונים, בעת יבוא טובין דרך נמלי הים של ישראל, עמדו על שיעור קבוע של 1.02% מערך המטען שיובא, ולא היה כל קושי לחשב את שיעור מסי היבוא, הנגזרים בין היתר מעלות מסי הנמל ששולמו בעת ייבואם, הֶחָלים על טובין מיובאים דרך הנמל, הרי שבעקבות הרפורמה, הן דמי הניטול (שישולמו לחברת הנמל הרלוונטית) והן דמי התשתית (שישולמו לחברת נמלי ישראל) ייגזרו לא רק מערך הטובין אלא גם מסוג ומשקל המטען. (שיעורי המס השונים מופיעים בפירוט בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי נמל), תש"ע-2010, ובתוספותיו השונות.

יצוין כי סעיף 43 לצו הפיקוח קובע כי מקום בו חושבו דמי התשתית (אגרת הרציף) פחות מהשיעור המגיע, ישולם ההפרש בין הסכום ששולם לסכום שיש לשלמו, עם זאת, גם כאן לא ניתנה סמכות לנמל לגבות את ההפרש מסוכן המכס.

הערות:

פקודת הנמלים קובעת כי הגורם שיישא בהפרשי האגרות שנוצרו, הוא "בעל הטובין", כאשר ההגדרה שם ל"בעל" היא רחבה מאד, וכוללת את כל מי שמחזיק, מייבא, מייצא, נשגר, סוכן, בעל זכות הנאה או שליטה או עשיה בטובין וכל המתחזה להיות בעל כאמור, ולמעט פקיד נמל או פקיד מכס הפועלים בתפקידם הרשמי.

כלומר, בהתאם להגדרה רחבה זו, התקבל הרושם שגם סוכן מכס עשוי להיחשב כ"בעלים".

עם זאת, לדעתנו, בכל הנוגע לתשלום אגרות הנמל, סוכן המכס אינו שלוחו של בעל הטובין אלא לכל היותר צינור להעברת כספים מהיבואן/יצואן אל הנמל, ופעולה כזו אינה יוצרת חיוב משפטי.

כ, ההסדר החוזי הקיים בין הנמל לבין סוכן המכס בעניין המס"ב, לדעתנו, אינו משרת או יוצר יחסי שליחות בין היבואן לבין סוכן המכס בעניין אגרות הנמל.

בנוסף, גם אם נניח שמנקודת מבטו של הנמל, סוכן המכס אחראי לתשלום אגרות הנמל, ניתן היה לצפות מהנמל שיפנה, ראשית, ליבואן בדרישת התשלום, ורק אם כלו כל הקיצין, יפנה לסוכן המכס.

בפועל, התנהלותו של הנמל הובילה למצב קפקאי בו סוכן המכס משלם את הפרשי אגרות הנמל של יבואן אשר ייתכן ואינו עובד עימו יותר או שפשט את הרגל, כך שיכולת הגבייה של סוכן המכס  מאותו הלקוח אינה פשוטה.

אין ספק כי התיקון לפקודת הנמלים בא לתקן את האבסורד שנוצר, עם זאת לדעתנו, יש מקום לבחון באופן מקיף את הכספים שגבו הנמלים עד היום בצורה כזו ובחוסר סמכות, ושטרם נתבעו בבית המשפט. במקרים בהם סוכני מכס לא הצליחו לגבות מלקוחותיהם את אותם כספים, יתכן ויש מקום לדרוש השבה מן הנמל.