אליעזר בן יהודה (1858-1922), מחייה השפה העברית, האמין כי תחיית האומה תהיה רק בארץ ישראל ותוך כדי החייאת השפה העברית. לאחר מאות בהן שישמשה השפה העברית רק את הלומדים לימודי קודש ואת קוראי התפילות, בן יהודה החליט לדבר עברית בביתו בירושלים.
המילון העברי ההיסטורי, הכולל מילים מהלשון העברית מתקופות שונות היה מפעלו הגדול. בזכות זה נקרא "מחייה השפה העברית".
אליעזר נולד בבלישקי, בלארוס, ולמד בישיבה עד שאחד הרבנים גרם לו לשנות את מסלולו ולהיות בעל מחשבה פתוחה ומהפכן. לימוד משותף עם הרב גילה ספר דקדוק של השפה העברית ונשבה בקסמי לימוד הלשון. אליעזר נחשף גם לספרות הכללית ובפרט לתרגומים לשפה העברית שיצרו סופרי ההשכלה לספרים לועזיים חילוניים והתעניין ברעיון תחיית העברית כשפת ספרות חדשה.
בנעוריו הוחלף שם משפחתו לאליאנוב כדי למנוע את גיוסו לצבא (החוק פטר בנים בכורים מגיוס, ואליאנוב היה שמה של משפחה חשוכת ילדים). בשנת 1878 נסע ללמוד רפואה בפריז, אך לאחר שלוש שנים הפסיק את לימודיו כיוון שחלה בשחפת.
באפריל 1879 פרסם מאמר פוליטי ראשון, בשם "שאלה נכבדה",בירחון "השחר", ובו טען שתקומת עם ישראל תהיה בארץ ישראל ובשפה העברית, כיוון שלא יכול להתקיים לאום ללא שפה משותפת. על מאמר זה חתם לראשונה בשם העט "בן-יהודה". הוא נישא לחברת ילדותו, דבורה יונאס, והחל בהגשמת חזונו בכך שעלה בשנת 1881 לארץ ישראל. עם עלייתו ארצה התיישב בירושלים.
ב1882 נולד לו בן בשם "בן ציון" ושמו שונה לאיתמר בן אב"י, שהיה ל"ילד העברי הראשון" משום שבביתו שמע את הלשון העברית כשפתהיום יום, עד שהפכה להיות לו לשפת אם, ולאט לאט התפתחה שפת רחוב - סלנג בארץ.
בן יהודה פעל בתחומים רבים כדי לקדם את השפה העברית ולהשרישה בארץ.
1. הוא דיבר את השפה העברית בביתו וניסה להשפיע לעשות כן על משפחות שכנות
2.בן-יהודה הקים מספר אגודות לשם קידום הדיבור העברי. ב-1882 הקים את חברת "תחיית ישראל" לדיבור עברי, וב-1889 הקים את חברת "שפה ברורה", שמתוכה קם לאחר כשנה "ועד הלשון העברית".
3.בן-יהודה ייסד את עיתון "הצבי" ובו עשה שימוש יומיומי מודרני בעברית תוך הפצת רעיונותיו
4.בן יהודה החל לחבר את המילון העברי, שנודע לימים כמילון בן-יהודה, שבו כלולים רבים מחידושי הלשון שלו. במשך חייו של בן-יהודה יצאו לאור חמישה כרכים, ושאר 11 הכרכים הושלמו לבסוף על ידי נפתלי הרץ טור-סיני רק בשנת 1959.
מה שלנו נשאר לעשות זה להגיד לו תודה, וכמובן לדבר עברית ולהמשיך את דרכו בכתיבת מילים.