עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
לאחרונה, ניתן פסק-דין על ידי בית משפט השלום בחיפה, במחלוקת שבין יצרן יין ממולדובה לבין יבואן ישראלי. במסגרת התביעה, טען היצרן כי היבואן הישראלי ביצע "תרגיל עוקץ" כאשר ביטל מכתב אשראי מבלי לשלם, ולקח לעצמו את הסחורה.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת Vin Du Plateau היא חברה זרה ממולדובה העוסקת במכירת משקאות חריפים. חברת קריניאן שיווק עוסקת ביבוא משקאות חריפים לישראל.
בין שתי החברות נקשר חוזה לפיו החברה הזרה תייצר יין עבור היבואן הישראלי, ותשלח אותו לנמל חיפה. התשלום, כך סוכם, יועבר לחברה הקשורה לחברה הזרה- השוכנת בארה"ב.
לצורך ביצוע התשלום, סוכם כי היבואן יפתח מכתב אשראי כך שעם הגעת הסחורה לישראל, יועבר הכסף לחברות הזרות באמצעות הבנקים.
החברות הזרות טענו כי הסכם נכתב כי תנאי לביצוע התשלום הוא מסירת תעודות משלוח מקוריות לידי היבואן, אך במכתב האשראי כתב היבואן כי התשלום יבוצע כנגד הצגת תעודות המשלוח המקוריות.
היבואן, כך נטען, קיבל לידיו את תעודות המשלוח, וביטל את מכתב האשראי מול הבנק, תוך הצגת תעודות משלוח, עוד בטרם הספיקו החברות הזרות לבקש את התמורה. סכום התביעה הועמד על כ-35,000 דולר, ובמסגרתה ביקשו החברות הזרות להטיל אחריות גם על מנהלי היבואן.
היבואן טען כי החברות הזרות ביקשו ממנו להאריך את תוקף מכתב האשראי מספר פעמים בשל כך שלא הצליחו לספק את הסחורה בזמן. עוד טען היבואן, כי עם הגיעה של הסחורה לארץ, התגלה כי היא באיכות ירודה, ללא הכשר, ואינה עומדת בתקן הישראלי, ובשל כך נאלץ למכור אותה כדי להקטין את נזקיו.
פסק-הדין:
בית המשפט ציין כי מהתנהלות החברה הזרה ניתן לראות כי היא אינה בקיאה בעניינים הקשורים לאשראי דוקומנטרי. כך, התפלא בית המשפט מדוע החברה הזרה שלחה ליבואן את מסמכי המשלוח המקוריים, ולא לבנק אשר פתח את מכתב האשראי- כאשר סוכם שמסמכים אלה חייבים להישלח לבנק על מנת שזה יעביר את התמורה. כמו כן, צוין כי בקשת החברה הזרה להאריך את תוקף מכתב האשראי בכל פעם, יתכן ותרמה לכך שהמכתב לא כובד בסופו של דבר.
בית המשפט דחה את טענת החברה הזרה כאילו מכתב האשראי בוטל בשל מעשה עוקץ של היבואן, וקבע כי זה לא כובד בשל אי עמידת החברה הזרה בתנאיו- בין היתר, בשל אי הצגת מסמכים.
בית המשפט ציין כי היבואן לא היה צריך למכור את הסחורה שלא התאימה לצרכיו, אלא התנהגות סבירה מצדו הייתה להשיב את הסחורה הפגומה לחברה הזרה.
בית המשפט קבע כי היין שהגיע לארץ היה בעל ריכוז של 9% בעוד התקן הישראלי ליין מתייחס לריכוז של 13%, ולאור אי-ההתאמה, קבע כי הדבר מצדיק דחיית חלק מתביעת החברה הזרה. בסופו של דבר, חייב בית המשפט את היבואן לשלם לחברה הזרה 120,000 ש"ח, בתוספת הוצאות של 20,000 ש"ח.
ביחס לאחריות המנהלים, קבע בית המשפט כי מנהל היבואן היה מעורב באופן אישי בעניינים אלה, ובין היתר, כאשר קיבל לידיו את מסמכי המשלוח המקוריים לא בדק האם שולמה התמורה, ויתרה מכך: בחר למכור את הסחורה שהגיעה לארץ מבלי שטען לאי-התאמה. לאור מעורבותו, בחר בית המשפט לבצע "הרמת מסך" ולחייב גם את המנהל באחריות אישית לחובות היבואן.
(ת.א. (שלום חיפה) 7512-07 Vin Du Plateau ואח' נ' גרופר ואח', השופט שר, פסק-דין מיום 7.4.11, שמות ב"כ הצדדים לא צוינו).