עו"ד עומר וגנר, עו"ד גיל נדל
לאחרונה, קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב כי לא בכל מקרה יכול תובע לשלוח את כתב התביעה נגד יבואן, לסוכן המכס שלו. פרטי המקרה עשויים לעניין במיוחד את סוכני המכס, שכן בית המשפט קבע, כי כאשר סוכן המכס פועל לטובת הלקוח במחוז מסוים, והתביעה מוגשת במחוז אחר, לא ניתן לראות בסוכן המכס כ"מורשה" מטעם הלקוח באותו המחוז.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת אדידס העולמית הגישה תביעה נגד גב' חוירה עבד רחמאן, תושבת כאבול שבגליל המערבי. אדידס בחרה לשלוח את כתב התביעה לסוכן המכס של גב' עבד רחמאן שנמצא בחיפה, וטענה כי מאחר וסוכן המכס טיפל עבורה במשלוחים נשוא התביעה, יש לראות בסוכן המכס כ"מורשה" מטעמה לקבלת התביעה.
לאחר שניתן פסק-דין בהיעדר הגנה נגד גב' עבד רחמאן, הגישה היא בקשה לביטול פסק-הדין וטענה כי היה על אדידס לשלוח אליה באופן אישי את כתב התביעה, וכי שליחת כתב התביעה לסוכן המכס לא נחשבת כמסירה אישית אליה. עוד טענה, כי סוכן המכס שלה בחיפה שלח אליה את מסמכי התביעה במעטפה סגורה, וזו נפתחה רק לאחר פסק-הדין שניתן נגדה היות והיא הייתה סבורה כי מדובר בהתנהלות שוטפת בינה ובין סוכן המכס.
רשם בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, ובימים אלה ניתן הערעור בבית המשפט המחוזי.
ההחלטה בערעור:
בית המשפט ציין כי אין מחלוקת שסוכן המכס בחיפה טיפל עבור גב' עבד רחמאן בסחורה נשוא התביעה, אך לא די בכך על מנת להפוך אותו ל"מורשה" לקבלת כתב התביעה נגדה, כך שמסירת כתב התביעה אליו תיחשב כאילו נמסר באופן ישיר אליה.
בית המשפט העיר כי גם אם ניתן לראות בסוכן המכס כ"מורשה" של גב' עבד רחמאן, החוק קובע כי המורשה חייב להיות מורשה לפעילות עסקית מטעמה באותו איזור שבו הוגשה התביעה.
בית המשפט ציין כי מאחר והתביעה הוגשה במחוז תל-אביב, אך סוכן המכס טיפל עבור גב' עבד רחמאן בשחרור סחורות באשדוד ובחיפה, ברור שאין לראות בסוכן המכס, בכל מצב, כ"מורשה" לפעול מטעמה באיזור תל-אביב.
בית המשפט העיר עוד כי אדידס לא פעלה בשקידה סבירה על מנת לאתר את הנתבעת בכפר כאבול המצוי בשטחי מדינת ישראל, לא שלחה את כתב התביעה בדואר רשום ולא ניסתה לאתר באמצעות סוכן המכס את כתובתה של הנתבעת.
לאור כל זאת, ביטל בית המשפט את פסק-הדין שניתן נגד גב' עבד רחמאן, וחייב את אדידס בהוצאות בסך של 20,000 ש"ח.
סיכום ומסקנות:
משמעות ההחלטה היא שזכייתה של אדידס בתביעה מתבטלת, ואדידס תיאלץ לנהל מחדש את התביעה נגד הנתבעת.
מעניין לציין כי במקרים אחרים, קיבל בית המשפט את "קיצור הדרך" וקבע כי מסירת כתב תביעה לסוכן המכס של יבואן, במקרים מסוימים, נחשבת כמסירה ליבואן . באותם מקרים, היה מדובר בעיקר בנתבע- יבואן- שהוא תושב הרשות הפלסטינית, ובית המשפט קיבל את טענת התובע כי קיים קושי לאתרו ולשלוח אליו את כתב התביעה באופן אישי.
במקרה הנוכחי (רחמאן נ' אדידס), לא היה מדובר בנתבעת שהיא תושבת השטחים אלא בנתבעת תושבת ישראל, דבר אשר גרם, בין היתר, לבית המשפט, שלא לקבל את אותו "קיצור דרך".
יחד עם זאת, עצם כך שבית המשפט בחר להתמקד באיזור שבו הוגשה התביעה, ולהשוות איזור זה לאיזור בו פועל סוכן המכס, נראית לנו פשטנית מדי, שכן אם מדובר בסחורה שנתפסה בנמל מסוים, ברור שחברת אדידס הייתה יכולה להגיש את התביעה גם בבית המשפט שנמצא באותו איזור שבו נתפסה הסחורה.
(ע"ר (מחוזי ת"א) 11868-01-11 רחמאן נ' adidas ag ואח', החלטה מיום 26.4.11, השופטת שיצר. ב"כ הצדדים: ליבואן- עו"ד נסר אלדין. לאדידס- עו"ד שאולסקי).