שמו הטוב של אדם ושמירה על פרטיותו, הינן זכויות יסוד הניתנות לכל אדם במדינה דמוקרטית ואף מעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. המחוקק ביקש לתת ביטוי לעקרונות אלו גם במסגרת החקיקה האזרחית.
האם הזכות לפרטיות ולשם טוב מוגנות בחוק?
היום קל הרבה יותר להוציא עלינו דיבה רעה או לגרום לנו לפגיעה בפרטיות. הגורם המשמעותי ביותר לכך הוא התפתחות האמצעים הטכנולוגים והמהירות הרבה בה לשון הרע יכולה להתפרסם, כמו גם הכמות האדירה של האנשים שיכולים להיחשף באחת לדברי בלע והוצאת דיבה כלפינו או כל ביטוי או תמונה פוגעניים.
הזכות שלנו לפרטיות היא זכות יסוד. היא מעוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו". ניתן לומר כי גם זכותנו לשם טוב מעוגנת בחוק יסוד זה, הקובע בסעיף 2 כי אין לפגוע בכבודו של אדם באשר הוא אדם.
המחוקק אף מעניק לנפגע כלים ממוקדים יותר להגנה מפני פגיעה בפרטיות ולשון הרע. חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 מעניק לנפגע תרופות על פרסום דבר שעלול "להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם". חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981 מעניק לנפגע תרופות בגין פגיעה בפרטיות, אם באמצעות פרסום תמונתו או פרסום פרטים אישיים שלו או לגביו.
יש לציין כי טרם ניתנה תשובה חד משמעית בפסיקה, האם חוקים אלו חלים במלוא היקפם על פרסום באינטרנט - במובן הרחב – כלומר באתרים, בפורומים, באמצעות דואר אלקטרוני או ברשתות חברתיות. אך מגמת הפסיקה היא אכן להכיר ברשת האינטרנט כזירה שגם בה אדם זכאי לשמו הטוב ולפרטיותו, ושבה אדם חשוף להוצאת דיבה.
האם פגיעה בשמי הטוב או פגיעה בפרטיות מזכה בפיצויים?
בטרם נשיב על כך, יש לשאול שתי שאלות מקדמיות:
א. האם הוצאת דיבה מהווה עוולה אזרחית או עבירה פלילית – על פי חוק איסור לשון הרע, הוצאת דיבה יכולה במקרים מסוימים להוות עבירה פלילית שדינה שנת מאסר. לאדם הנפגע נתונה הזכות, היה והמקרה מגיע כדי עבירה פלילית, להגיש בגינו גם קובלנה פלילית פרטית, שאינה מזכה בהכרח בפיצויים גבוהים.
ב. האם הפרסום נעשה בכוונה לפגוע – במידה וכן, יכולה עובדה זו להפוך את הפרסום לעבירה פלילית כאמור, אך גם יכולה לזכות את הנפגע בפיצויים גבוהים יותר. הוראה דומה קיימת גם בחוק הגנת הפרטיות.
ומה הדין אם לא נגרם לי נזק?
יש לזכור כי עוולה אזרחית, באופן כללי, מזכה בפיצויים על הנזקים שנגרמו לנפגע, ודיני הנזיקין דורשים כי הנפגע יוכיח את גובה הנזק שנגרם לו. ישנם מקרים בהם הנזקים יהיו ברורים וגלויים לכאורה לעין, ואף כבדים. ניתן להעלות על הדעת הוצאת דיבה שתביא להפסקת התקשרות עסקית ולהפסדים כבדים. ניתן לתאר אף פגיעה בפרטיות באמצעות חשיפת פרטים אישיים שתביא לאובדן התקשרויות עסקיות. המקרים ברורים פחות שהמדובר בהכפשות לשמן, שאין להן דווקא ביטוי כלכלי והנפגע יתקשה לכמת נזקו.
המחוקק נתן מענה לקושי זה, והתקין גם בחוק איסור לשון הרע וגם בחוק הגנת הפרטיות הוראות "תאומות" המסמיכות את בית המשפט לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק, בגובה 50,000 ₪ (צמודים למדד חודש ספטמבר 1998), והמדובר בסכום לא מבוטל. כמו כן, במידה ויוכיח הנפגע כי אותו פרסום לשון הרע או פגיעה בפרטיות נעשו בכוונה לפגוע, בזדון, מוסמך בית המשפט לפסוק עד סכום כפול מכך, ללא הוכחת נזק.
נדמה אם כן, כי החוק העניק בידי נפגע בעקבות הוצאת דיבה או פגיעה בפרטיות, כלים ותרופות שיהלמו את היות הזכויות לשם טוב ולפרטיות, זכויות יסוד חוקתיות. המחוקק פטר את הנפגע מלהוכיח כי נגרם לו נזק ממוני ובכך נתן ביטוי לעקרונות יסוד אלו.