זנות גברית כמעט ולא נחקרה. היא התחילה לעניין את העולם האקדמי רק עם פריצתה של מגיפת ה איידס כגורם המפיץ מחלות מין . המחקרים עוסקים בנטייה המינית של העוסקים בזנות, המניעים לעיסוק ומאפייני לבוש וחזות.
קיימים מעט מאוד תיעודים היסטוריים לזנות גברית, מרביתם ביוון העתיקה וברומא העתיקה. במאה השישית לספירה הוקמו באתונה בתי בושת בהם עבדו זונות משני המינים. ניהול בתי הבושת הללו הופקד בידי המדינה עצמה. הומוסקסואליות בתקופה זו הייתה, כידוע לכל, עניין מקובל ואף מבורך אך זנות גברית, לעומת זאת, התקבלה בחשש מהול בבוז.
בעולם העתיק, זנות וטובות הנאה מיניות נחשבו למקודשים וניתן למצוא לכך סימוכין בברית הישנה. באופן מפתיע, גם בעולם המוסלמי של ימי הביניים, התייחסו לעוסקים בזנות בסבלנות וללא כל גילויי אלימות על אף שנחשבו לחוטאים.
הזנות הגברית פרחה ביפן במאה ה-17 עקב התפתחות מוקדמת של התאטרון, בו נערים צעירים נטלו על עצמם לגלם נשים. גם במומבסה, עמאן וחופי אפריקה התפתחה הזנות הגברית באותה המאה ומרבית העוסקים בה היו טרנסג'נדרים. המדינה שהפליאה להקדים את זמנה הייתה דווקא סין. כבר בשנת 1200 לספירה התאגדו טרנסג'נדרים-זונות בגילדות מסחריות שונות. תיעוד לבתי בושת גבריים נמצא גם באנגליה של המאה ה-18 שם הם התפרסמו בשם "בתי מולי" וזכו לשגשוג בתקופה הוויקטוריאנית במהלך המאה ה-19.
בארצות הברית, החלה תופעת הזנות הגברית בשלהי המאה ה-16 אך הפכה לשכיחה רק במאה ה-19 עם התפתחות הערים והיווצרותן של קהילות הומוסקסואליות. הזנות הגברית יועדה ללקוחות הומוסקסואליים וכללה בתי מרחץ, בתי בושת ובארים שנפתחו במיוחד למטרת הכרויות סקס בתשלום.
מרבית הגברים העוסקים היום בזנות עושים זאת באופן עצמאי, ללא מכוני ליווי או סרסור. מקום העבודה המקובל הוא הרחוב ומקומות מפגש ספציפיים לגייז. מדינות מסוימות (גרמניה לדוגמא) אף הפכו את הזנות הגברית לחוקית לגמרי.