על דפוסים וחשדות.
הנה כמה הרהורים על העולם ועל החיים שלנו בתוכו באמצע שנת 2013.
המהפכה הדיגיטלית כבר התחילה, וכבר המשיכה... גוגל עשה את מה שהיוטיוב המשיך
ומעל כולם נישא הפייסבוק שהפך את כולנו לתמונות פרופיל ואת התקשורת בינינו לאוטוסטרדה של סטטוסים, לייקים ושיתופים או אי שיתופים.
אני קוראת לזה דפוס דיגיטלי. וכאן, הכוונה היא לא לבית דפוס כזה שמדפיס הזמנות לחתונה או מבצע צילום מסמכים וכריכות. דפוס דיגיטלי כמו שאני מתכוונת אליו הוא דפוס אשר מתחיל בממשקים של המכשירים החכמים ובעצם משנה את מבנה המוח של המשתמשים (כולנו) ודורש מכולנו להיות קצת יותר מכונות ביצוע ופחות בני אנוש בגירסה בפעם הכרנו ואהבנו.
הנה כמה מאפיינים ראשיים לדפוס הדיגיטלי המאפיין את הצעירים וגם אלו שכבר צברו יותר שנים – בימים אלו:
1. הפרעות קשב וריכוז – קשב וריכוז מעולם לא היה הצד החזק של האנשים היצירתיים יותר בחברה ומצד שני גם של אלו אשר המרכיבים האמוציונאליים שלהם היו המזו'רים בהתנהגותם.
אך הדפוס הדיגיטלי מתווה עימו הפרעות קשב ברמות שלא הכרנו בעבר.
זה מתחיל מההרגל וההתמכרות של כניסה לפייסבוק אחת לשתי דקות. לא נשמת את אוויר הניוזפיד למשך יותר מכמה רגעים? אתה כנראה מנותק. ככה זה נתפס בקרב האדם המודרני.
הפייסבוק הוא לא מקור האוויר והחמצן התודעתי בימינו הוא גם הרגל, אובססיה ותא חיים שמיליונים ברחבי העולם מתקשים לזהות את חייהם בלעדיו.
הצורך להדליק את המסך מחדש בכל רגע ולאר הפייסבוק והווטסאפ להיכנס לג'ימייל ולכל האתרים האחרים משאירים מעט מאוד מרחב פנוי לכל מציאות שאינה וירטואלית החולפת מול פנינו.
2. האובססיה לדעת.
אומרים שיחד עם האוכל בא התאבון, אז יחד עם המידע באה הסקרנות. ובאינטרנט לא תמיד מדובר במידע אקדמי מדעי, או בהגות פילוסופית ברמה גבוהה – האינטרנט מציף אותנו במידע ברמה נמוכה, בסרטונים בהפקה זולה וכו'. האובססיה לדעת ולהציץ בתמונות, בקשרים של אנשים אחרים הופכת את האדם המודרני למעין בלש פרטי מזן חדש. היה לך קשר רומנטי שבא לסיומו? האם היתה פה בגידה? זהירות!הנטייה לחטט ולצאת לחקירה בחייו של האדם שזה אתה יצא מחייך עורבת כרגע לפתחו של כל אחד. "האם הוא או היא מצא כבר קשר חדש? מהם התחליפים בחייו לחללים אותם אני מילאתי? האם נראה שטוב לו בלעדי?" קנאה, היא האחות הגדולה של החטטנות וכל אלו ביחד חיות בהרמוניה במקום בו הדפוסים הדיגיטליים שלנו הופכים אותנו לבלשים פרטיים
קטנים אשר דולקים בעקבות כל פיסה ורסיס של מידע אשר יכול להיות לרוונטי למערכת העצבים שלנו. ממש כמו בלש פרטי אנחנו מחברים קצוות ורמזים, משלימים את החסר בדימיון וגם בזמן בו הנתונים לא נמצאים לנגד עינינו הראש שלנו הוא זה שמחבר את העלילה לאחת.
ומה הם הפשעים? כל מה שאינו לעשות לנו לייק, לחבק ולעטוף אותנו באהבה וירטואלית כזו או אחרת. ונראה שזהו אכן פשע קשה מנושא עבור קורבנות הנחשפים עליו בימים אלו.
3. החזות היא חזות הכל – עידן של דפוס דיגיטלי הוא עידן של תמונות אשר אומרות הרבה ינותר מאשר אלף מילים. כי גם המילים בעצם פחות חשובות, פחות מהוות תוצאה של חשיבה ופחות חודרות לתוך התודעה והמערכת הרגשית. להצטלם ולהעלות זה להכריז "אני הייתהי פה – כבשתי! ממש כמו הגרפיטי המוכר וכל-כך ישראלי של "שמעון היה פה" ככה זה עובד בפייסבוק רק עם פחות
ניחוח ונדליסטי ויותר רוח מזוייפת של קדמה. כולם רצו להגיד שהם היו פה וצ'ק אין הכל-כך מקובל בתרבות של דפוס דיגיטלי רק מאשר, ממשיך ומקיים את הצורך והפתרון שבעצם תמיד היה גיים ומתרגם אותו למונחים מודרניים. אנו מהווים את הלבשים הפרטיים של עצמנו אשר עוקבים אחרי עצמנו,
אוהבים לאסוף ולפזר מידע על המקומות בהם אנו נמצאים, האנשים אשר איתם אנו בקשר והחווית הקטנות והיומיומית אותן אנו עוברים. האם זהו עונש? כנראה שלא. יש משהו בצורך האנושי להיות בתוך המסגרת, בלהרגיש שאנחנו חלק ממשהו גדול מאיתנו - כאלו אנו וכאלו החיים.