שבטי בדואים יישבו את שטחה של ארץ ישראל לאורך אלפי שנים, חברת הנוודים נדדה במדבר הארצישראלי אשר סיפק את כל צרכיה. הבדואים חיו אורך חיים מסורתי מוסלמי ועדיין חיים על פי אותו אורך חיים, או לפחות מנסים לחיות את חייהם בשלווה ובשלום עם המדינה היהודית שהוקמה בשטח ארצם מולדת וסיפחה אותם אל חיקה כאזרחים.
מדינת ישראל קמה כמדינת כל אזרחיה והתחייבה לשיווין בין כל אזרחיה על דתם,עדתם,תרבותם. הבדואים הם אזרחיה של מדינת ישראל, אך האם הם זוכים לשוויון זכויות? קשה לומר. בחוגי העילית החברתית של ישראל אין נוכחות בדואית. הבדואים נשארו בשולי החברה, שימרו את אורח חייהם המסורתי (הנשים שם כמעט ולא עוסקת בשיטות גילוח נשים) .
הבדואים חיים במדבר, חיי נדודים, ללא יישובי קבע. מאז שקמה מדינת ישראל על גבולותיה אין הבדואים רשאים עוד לנדוד כראות עיניהם ממקום למקום. נעשה ניסיון להקים להם יישובי קבע, אך הבדואים שרגילים בחיי המדבר ורוצים לשמור על תרבותם לא הצליחו להסתדר ביישובי הקבע. הבדואים איבדו את מקור פרנסתם מחקלאות ברגע שנלקחו מהם אדמותיהם. על כן, ישנה תופעה של בדואים אשר "משתלטים" על אדמות באזור הנגב היות ואין באפשרותם לרכוש אדמות, אך יש להם צורך נואש באדמות למטרת קיום.
הבדואים שומרים על אורך חיים מסורתי, חיים בשבטים, חמולות, הגבר הוא ראש המשפחה ושולט במשפחה ובמיוחד בנשותיו ובנותיו. האישה, הנערה והילדה הבדואית נמצאת במלכוד. מצד אחד היא נחשבת ל"רכוש" של אביה ולאחר מכן של בעלה או אחיה, ומצד שני כאזרחית מדינת ישראל היא זכאית לזכויות יסוד המעוגנות בחוק.
אך נשאלת השאלה האם האישה הבדואית מודעת לזכויותיה? האם היא מעונינת בזכויותיה, רוצה להתלונן ולשנות את אורח חייה? האם יש באפשרות להביא לידי ביטוי את דעותיה וטענותיה? בחברה המסורתית הבדואית מעמד האישה הוא נחות ממעמד הגבר, ברצוני לבחון האם ניתן במסגרת החברתית בישראל לתת ביטוי לתרבותה המיוחדת של החברה הבדואית ובו במקביל לקדם את מעמד האישה הבדואית. האם בשם הרב-תרבותיות יש לשמר את כל מנהגי התרבות הבדואית, לשמר מנהגי דיכוי נשים, מילת נשים, רצח על כבוד המשפחה, מנהגים בני אלפי שנה אך מנוגדים לאמנת זכויות האדם אשר עליה חתומה ישראל.
כבוד המשפחה הוא ערך עליון בחברה הבדואית כך שישנם מנהגים אשר מטרתם לתחום את האישה לספרה הביתית,לדכא את רצונה החופשי ואת תשוקותיה. בין המנהגים הללו קיים מנהג מילת הנשים. מילת נשים היא כריתה של חלק מאיבר המין הנשי מסיבות חברתיות ותרבותיות.
מילת נשים מבוצעת בדרך כלל בידי אישה מבוגרת, שמבצעת את הניתוח ללא הכשרה רפואית,ללא חיטוי וללא הרדמת הילדה. המילה מבוצעת בילדות צעירות בגילאי 3-13 כאשר המטרה של המילה היא למעט את ההנאה המינית של האישה הבוגרת ולדכא את הדחף שלה לקיום יחסי מין, במטרה למנוע מקרי הפקרות נשים בחברה, בגידה בבעלה. מילת נשים היא מנהג עתיק ימים בחברה המוסלמית, יש הטוענים כי מקורה בדברי מוחמד מהקוראן ויש הטוענים כי מקור המילה הוא בכתבים חיצוניים.
מילת הנשים היא כיום פרקטיקה שנויה במחלוקת באיסלאם, בחלק ממדינות האיסלאם מילת נשים אף הוצעה אל מחוץ לחוק. העולם המערבי רואה במילת נשים מעשה ברברי,אשר גורם לנזק בריאותי ונפשי עצום לאישה. במדינות העולם המערבי אשר בקרבם יושבים מוסלמים מילת נשים אינה חוקית, גם בישראל מילת נשים וכמו כן רצח אישה בשם כבוד המשפחה אינם חוקיים. החברה הבדואית רואה במילה מעשה רצוי בכדי לשמור על ערך כבוד המשפחה ,ערך עליון. על ידי המילה לשמור על טוהרת החברה ומוסריותה. נערה אשר עברה מילה היא כבוד למשפחה, סיכויי הנישואין שלה ישתפרו בעקבות המילה.
הנשים בחברה הבדואית לא מתנגדות להליך המילה, הן המבצעות את המילה בנערה, קובעות את העת למילה. אימה של הנערה היא המעונינת במילה היות וכבוד המשפחה וכבודה ייעלה לאחר המילה.