ביון, פסיכו אנליסט מהאסכולה הקלינאית, החל את עבודתו בקבוצות בביתחולים צבאי, כפסיכיאטר צבאי במלחמת העולם השנייה. בהמשך עסק גם בתחומיםנוספים, כמו תהליכי למידה ושינוי.
השערות יסוד שבהן מעוגנת תפישתו הן:
1.האדם הוא חיה חברתית ומפתח חיים רגשיים עם קבוצות שבהן הוא חי.
הוא יוכל לחיות חיים מספקים יותר אם ילמד על הנטיות השונות הקיימות הו מהתנסויותיו בקבוצה.
2.הקבוצה אינה רק סך כל מרכיביה, אלא פועלת כישות שלמה בעלת חוקיות, הקיימת מעבר להתנהגות היחידים המרכיבים אותה.
3.מרכיבים סמויים קיימים בקבוצה ומשפיעים על תפקודה.
4.עקרון הבו-זמנית {כאן ועכשיו}. לכל התרחשות בחדר, מילולית או לא מילולית, יש משמעות בחיים העכשווים בקבוצה.
מאת: ירון זיו
כשנוצרת קבוצה, שמטרתה היא למידה התנסותית שמשמעותה שינוי, נוצרת חרדהשביון קורא לה "תחושה קטסטרופלית" {יש לציין שכל שינוי, גם זה המייחלים לו,יוצר רמת חרדה כלשהי...}.
עם זאת נוטה הקבוצה לפתח הגנות כדי שלא להתפרק, דהיינו, הקבוצה נאבקתלשמר את זהותה. כך נוצרות בקבוצה שתי רמות תפקוד, שביון מכנה אותן: "קבוצתהעבודה" ו"קבוצת ההשערות הבסיסיות"; באופן מטפורי קיימות שתי קבוצותהפועלות בו-זמנית כל הזמן. שתי רמות אלו קיימות בכל קבוצה, והמאבק ביניהןנמשך לאורך כל חיי הקבוצה.
"השערות בסיסיות"
ההשערות הבסיסיות הן התוכן הרגשי, כפי שהוא מופיע בקבוצה, והוא מהווה אתהבסיס להתנהגותה. תוכן רגשי זה הוא בעל אופי נסיגתי ומבטא פנטזיות לאמודעות של הקבוצה. כאשר קבוצה פועלת, היא יכולה להתנהג כאילו הנחה בסיסיתכלשהי משותפת לכל הקבוצה, וזו תכוון את פעילותה.
הנחה זו יכולה להשפיע ולהאפיל על כל עבודה שכלתנית שהקבוצה מנסה לבצע.לטענת ביון, קיימות שלוש השערות בסיסיות, ובכל זמן נתון יכולה לפעול הנחהבסיסית אחת בלבד. שלוש ההשערות הבסיסיות הן:
א.תלות – במצב זה הקבוצה מביעה משאלה בלתי מודעת, השואפת לקיום דמותשתספק את כל צורכי הקבוצה, ולכן חשים ומתנהגים חברי הקבוצה כאילו הם חסריכל ידע וחסרי יכולת לתרום. בו בזמן הם מתנהגים כאילו המנהיג הוא כל יכול,אדם שיכול לפתור כל בעיה וכל קושי. הנחה בסיסית זו של תלות מגינה על הקבוצהמהמציאות. הקבוצה יכולה להתייחס גם אל המנחה כאל כל יכול, אך המנחה אינוצריך ואינו יכול להיענות לפנטזיה תלותית זו שחל הקבוצה. הקבוצה אינה מוכנהלקבל את האי-היענות של המנחה לצרכיה הפנטזיונרים, ומתייחסת אליו בעוינות.יש לציין שכל אדם בקבוצה, אשר ייקח על עצמן את תפקיד המנהיג, יעורר אתאכזבת הקבוצה ואת עוינותה.
ב.מאבק/בריחה – במצב זה שוררת הנחה בסיסית זו, והקבוצה מתנהגת כאילויש לה אויב. היא נאבקת באויב ובורחת ממנו. חלופות המאבק והבריחה הן החלופותהיחידות שהקבוצה "מכירה" כדי לשרוד. המנחה או מי שמקבל על עצמו את תפקידהמנהיג בקבוצה צריכים להיות מוכנים להנהיג את הקבוצה מול אויב משותף, ואםזה לא קיים, הם צריכים ליצור אותו. מנהיגות זו מבוססת על "פרנויה", ולעתיםההתקפה מופנית כלפי המנחה. הקבוצה משקיעה את כל האנרגיות שלה בפנטזיות אלוכדי לא לגלות שהאויב המאיים אינו נמצא מחוץ לקבוצה, אלא בתוכה.
ג.זוגיות – הנחה בסיסית זו בקבוצה מעידה על קיומה של אמונה קולקטיביתובלתי מודעת, שמשהו כמו רעיון או משהו שייוולד "יגאלו" את הקבוצה. לאמונהזו יש אופי משיחי, ולעתים היא מופנית לזוג הנוצר בקבוצה, כלומר, לתת-קבוצה.הנחה זו מאופיינת בפנטזיה של תקווה. הקבוצה מתפקדת כאילו העתיד יהיה טוביותר, והתקווה קיימת כל עוד המנהיג, המשיח או הרעיון לא נולדו. כשהקבוצהמצליחה למצוא מנהיג או רעיון, התקווה נחלשת. בעצם כל מנהיג שיוולד ייכשלבמשימת שחרור הקבוצה מהחרדות, וזאת מאחר שהחרדות נובעות מתוך הקבוצהוכוללות תחושות הרס, שנאה וייאוש. הנחה בסיסית זו מגינה על הקבוצה, מונעתממנה ליצור מגע עם המציאות, וכך מ אפשרת לקבוצה להכחיש כל קושי או פעילותבעלי סיכון לכאב.
קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי".