ירון זיו - תפקידים פסיכולוגיים בקבוצה

כמו בתיאטרון, תפקיד הוא סדרת פעולות המנחות וקובעות את מה שמצופהמאתנו במצבים מסוימים. תפקידים יוצרים את האחידות ואת יכולת הניבוי שלהתנהגות ויוצרים ציפיות מהתנהגותם של חברים כלפי האחרים בתא הקבוצתי.
כל התפקידים משרתים את צורכי הפרט והקבוצה. הפרט כבר מגיע לקבוצה עם"תפקיד" שעיצב ב"סגנון החיים", שפיתח בשנותיו הראשונות במשפחה שבה גדל{אדלר}. לפיכך אפשר לכנות תפקיד זה "תפקיד פסיכולוגי".

במבנה אישיות קיימים גמישות או קיבעון, התפתחות או תקיעות, פתיחות אוסגירות, וכך גם ב"תפקיד פסיכולוגי" של האדם - יחיד הננעל בתפקידוהפסיכולוגי יוצר התנהגות נוקשה וסטראוטיפית ומגביל את ההזדמנויותבאינטראקציות בין-אישיות. זה דומה למשפחה שבה התפקיד מתפתח באינטראקציה עםחברי המשפחה האחרים, שבאמצעותם לומד היחיד להתאים את עצמו לציפיות במשפחהוליצור את תפקידו הפסיכולוגי במשפחה.מצב זה מקשה עליו כאשר הוא רוצה לצאתמתפקיד זה. ישנם אנשים אשר יוצאים מהתפקיד רק עם עזיבתם את בית ההורים.ישנם אנשים אשר ייקחו את התפקיד אשר נבנה במשפחת המוצא למסגרות חברתיותולמערכות יחסים אחרות, לפחות בתחילת הקשר.

בקבוצה אפשר לזהות תפקידים המקדמים את מטרות הקבוצה ומשמרים את הרווחההאישית והבין-אישית, ולעומתם תפקידים שכאילו פוגעים באווירה וברווחההבין-אישית ובולמים את התפתחות הקבוצה ואת המשך צמיחתו של בעל התפקיד. המלה"כאילו" באה להדגיש את תפישתנו את ה"תפקיד". את תפישתנו מחזקים ביון,ליווסלי, מקנזי ותפישת הגשטלט.
על-פי תפישה זו כל אחד מהתפקידים - גם אלו הנתפשים כבולמים וכמעכבים אתצמיחת הפרט ואת התפתחות הקבוצה - בעצם משרת את צורכי הקבוצה בשלב שבו היאנמצאת. דהיינו, לכל תפקיד יש תרומה משמעותית בבניית הפסיפס הקבוצתי.

כל זמן כאשר התנהגות התפקיד בקבוצה מופיעה במינון סביר. הגזמה והקצנה של"התנהגות תפקיד", או מספר רב של חברים הנושאים אותו תפקיד - אכן יקשו אתהתפתחות הקבוצה, יעכבו אותה או יבלמו את התקדמותה.
מבחינת הפרט בקבוצה, נעילה נוקשה בהתנהגות תפקיד תיצור קיבעון באותם דפוסיאינטראקציה, ללא יכולת הסתגלות וגמישות לתנאים המשתנים. מבחינת המשךהתפתחות וצמיחה של הפרט, חשוב שהוא יעבור בקבוצה התנהגויות תפקיד אחדות, כירק כך לא יישאר לכוד בתפקיד מסוים ויוכל להרחיב את מבחר תגובותיו.

המנחה צריך לזהות את ה"תפקיד" הפסיכולוגי של החברים ולבחור את העיתויהמתאים להביא למודעות כל אחד מהם את "תפקידו" בקבוצה "כאן ועכשיו", את הדרךשבה בנה את התפקיד הפסיכולוגי שלו במשפחה, באילו מצבים ה"תפקיד" משרת אותוטוב ונכון מכפי ששירת אותו בעבר ובאילו מצבים תפקיד זה "נועל" אותו וחוסםאותו מלהגיע לבחירת מבחרו באינטראקציות הבין-אישיות ההלימות לסיטואציה מתוךמגוון האפשרויות.

בנסון טוען שעל המנחה לזהות את הצורך המניע את הפרט להתנהג ב"תפקיד" כדילהבין את התנהגותו זו בקבוצה. מקורה של ההתנהגות בתחושת קיפוח או חוסריכולת; או שהמניע הוא הצורך האישי שלו לתרום לקבוצה ולהיות חלק מהמתרחש בה.בנסון מביא סדרת שאלות שהמנחה צריך לשאול את עצמו על התנהגות תפקיד, כדילהקל עליו לזהות את המניע של הפרט.
*האם התנהגות זו של הפרט אכן חוזרת ונשנית במידה כזו שנוכל לראות בה התנהגות תפקיד?
*האם נושא התפקיד נראה מאושר בתפקיד?
*האם הוא לכוד בתפקיד?
*האם הוא מתנסה בעימות תפקיד?
*איזה מעמד בקבוצה רוכש לו הפרט בתפקיד זה?
*אילו רווחים והפסדים יש לקבוצה כאשר האדם פועל על-פי תפקידו?
*מהי תפישתו של האדם את תפקידו?
*האם תפקידו זה קשור למשימה או לצרכים אישיים?
* למה זקוק האדם כדי לשנות את התנהגות התפקיד?

קטע זה לקוח מתוך ספרו של ד"ר ירון זיו "מסע קבוצתי".

דר' ירון זיו - על הנחיית קבוצות, קלפים טיפוליים, פירוש חלומות, סמכות הורית, התפתחות אישית