רופא.
האם הקשר בין הרופא לחולה הוא בריא? רופא אמור לרפא את החולה שזקוק לידע ולהכוונה, וזאת בכדי להבריא מהמחלה ו/או מהתופעה פיזיולוגית שבה הוא לקה.
המחשבה והתפיסה הרווחת, שהרופא הוא זה שירפא את החולה ו/או בעל התופעה הפיזיולוגית היא שגויה.
כיום מי שצריך וזקוק לרופא, פונה אליו לבקשת טיפול ועזרה.
הנזקק לשרותי הרופא, פוגש אותו למשך זמן שנע בין עשר דקות לחצי שעה לערך במקרה מיוחד.
במשך הזמן הזה מנסה הרופא להבין את הבעיה של החולה.
הרופא גם עושה את הבדיקות הנדרשות לשם אבחון הבעיה.
לאחר בדיקת הרופא וקבלת הנתונים מהבדיקות שבוצעו, במידה ואותרו כול הנתונים הרלוואנטיים לבעיה, הרופא מעבד את אותם הנתונים ומגיע למסקנה.
המסקנה שמגיע אליה הרופא, מאפשרת לו לרוב לפתור את הבעיה.
הבעיה נובעת מעצם הניסיון של הרופא להבין את המטופל שזקוק לשרותו, בתקופת זמן קצובה וללא כל הכרות מעמיקה של הרופא את המטופל, וללא כל הכרות לאורח חייו של המטופל.
אורח חיי המטופל משקף את הבעיה הבריאותית שלו.
לדוגמה, אם למטופל יש כאב ראש, הרופא לרוב ייתן לנזקק כדור נגד כאב הראש, אבל לרוב הוא לא ינסה להבין מהי הסיבה שגרמה לכאב הראש.
לדוגמה, אם לחולה יש שפעת, הרופא לרוב ייתן לחולה תרופות לריפוי המחלה, אבל לרוב הוא לא ינסה להבין למה כשלה המערכת החיסונית של החולה, כלומר מהי הסיבה שגרמה לשפעת.
לדוגמה, אם לחולה יש סרטן, אפילפסיה, ניוון שרירים, פרקינסון, או בעיה אישיות כזו או אחרת, האם הרופא יודע למה מתרחשות התופעות מתוך הבנה לזהות ולאורח החיים של החולה?
לכן, סיכוי סביר שהתופעה תחזור על עצמה, ואף יכולה לגרום לחולה לנזקים אחרים, ואז סביר להניח שהחולה יחזור שוב לרופא, וככה מתנהלת לה מערכת היחסיים בין הרופא למטופל.
יכול להיות שבבדיקות הרופא הוא יבחין במשהו, ובהתאם לאבחון הנזקק יקבל את הטיפול הנדרש,
אבל מה עם השאלה שרצוי שתישאל, מהי הסיבה שגרמה לבעיה?
לכן, בנוסף לידע שהרופא רכש, רצוי שילמד ויבין מהו אורח חיים בריא, ואיך להסביר ולכוון את המטופל הנזקק לשרותו לחיים רגועים ושלווים בעלי סדר ושיגרה, ובהתאם לכך לאתר היכן הטעות של המטופל באורח חייו ולכוונו.
ללא הידע של הרופא מהו אותו האני העצמי, הזהות האמיתית, ומהו אותו אורח החיים הרגוע והשלוו, שמתאים ובריא לגוף הפיזי והמותאם למהות ומטרת החיים, הרופאים מקבעים את אורח החיים הנוכחית והם אינם מאפשרים להתקדם לרמה התפתחותית מתקדמת.
אורח חיים רגוע ושלוו, כולל בתוכו מגוון רחב של נושאים שמאפשרים לנו את הבריאות כמו, רוגע, שינה, פעילות גופנית, תזונה, היגיינה אישית וסביבתית, נשימות סדירות, שמירה על טמפרטורת הגוף, לחיות ללא לחץ, לחיות ללא בעיות הישרדות, ועוד.
אבל והכי חשוב שללא ההבנה לזהות האמיתית שלנו לא יוכל הרופא להבין איך מפעילים, מזינים, ומתחזקים את הגוף באופן הבריא, וזאת כדי לרפא או למנוע מחלות ותופעות פיזיולוגיות למיניהן.
מסקנה: הרופא יכול לעזור למטופל שנזקק לשרותו, אבל ברוב המקרים הוא אינו יכול להסביר ולכוון את המטופל למהות הבעיה שלשמה הוא בא אליו, וזאת בגלל שאם הרופא רוצה לבצע זאת, עליו להכיר מהו אותו אורח החיים של המטופל, וגם להבין ולחיות בעצמו את אותו אורח החיים הבריא הרגוע והשלוו בעל הסדר והשגרה.
חשוב להבין שרק בן האנוש בעצמו, מתוך הבנה, רצון, ובניית היכולת הפיזיולוגית לשינוי הרגלים שגויים, יכול לרפא את עצמו בעצמו, והרופא רצוי שיהיה בעמדה של מייעץ וממליץ בלבד, ועל המטופל הנזקק לשרותו של הרופא להחליט אם הוא מסכים לטיפולו של הרופא או שלא, ואף לקבל חוות דעת נוספות על מצבו.
רצוי להבין שלגוף הפיזי האנושי יש את היכולת לרפא, לתקן, לחדש, לנקות, ואף לבנות את עצמו בעצמו, אך רצוי ללמוד איך לאפשר לו לבצע זאת, ואת זה ניתן יהיה לבצע, אך ורק מתוך הבנה לאורח החיים הבריא הרגוע והשלוו.
הקשר שנוצר במערכת היחסים שמוגדר כרופא חולה, מטפל מטופל, הוא שגוי ויוצר לרוב תלות.
הרופא הוא בעל ידע, שתפקידו לעזור לחולה לעזור לעצמו, וככה רצוי להתייחס לנושא.
סיכום: בשיטה הקפיטליסטית הכסף הוא האמצעי מחייה והישרדות, ולכן החשיבות לרווח הכספי היא בעדיפות ראשונה ולפני הכול, כתוצאה מכך זאת אחת הסיבות שלרופא מוקצב מעט זמן לבחינת המטופל, ובעיקר אין לו זמן ולרוב סבלנות להכרות שלו לאורח חייו של הנזקק לעזרתו ולשרותו.
המסר במאמר: מה שחסר לרופאים זה הכרות מעמיקה יותר את המטופל.
מה שחסר לרופאים זה הבנה מעמיקה יותר לזהות, לאורח החיים הבריא הרגוע והשלוו, למהות ומטרת החיים, לרוב של הרופא את עצמו בעצמו מה שמשליך על המטופל.
לחלק מהרופאים חסר הרוגע הפנימי וגם הסבלנות למטופל שלהם.