פשיטת רגל היא מצב משפטי המכיר באי יכולת של אדם לשלם את חובותיו הכספיים. על אף שבהכרזת החייב כפושט רגל על פי חוק יש יתרונות וחסרונות לחייב כמו גם לנושים, הרי שברוב המקרים החייב הוא המבקש מהרשויות המתאימות הגנה מנושיו על ידי הכרזתו כפושט רגל.
בקשה לפשיטת רגל ניתנת להגשה על ידי החייב בעצמו. מומלץ להסתייע בגורם מקצועי עם ניסיון מוכח בייצוג פושטי רגל, כדי לקבל את ההגנה הטובה ביותר.
על החייב למלא טופס בקשת חייב למתן צו כינוס והכרזתו כפושט רגל. לטופס יצורף דיווח מפורט על חובות ונכסים. החייב יחתום על ויתור סודיות.
הטפסים ימולאו בארבעה עותקים ויוחתמו על ידי עורך דין. בנוסף לסט זה של טפסים ולצילום של תעודת זהות, על החייב להכין תצהיר המגולל את הסתבכותו הכלכלית, שהביאה אותו למצב של פשיטת רגל. כמובן שחשוב להקפיד על דיוק בפרטים.
אין להעלים מידע ולהתחכם. הבקשה תיבדק בקפדנות על ידי נציגי הכונס הרשמי. מידע שקרי יחשוף את המבקש לאפשרות של תביעה פלילית.
בישראל מוסדרת פשיטת רגל על ידי פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), 1980. המשרד הממשלתי המופקד על ביצועה הוא משרד המשפטים, זאת מתוך הכרה שהמדינה עצמה עלולה להיות נושה בהליכי פשיטת רגל: למשל כאשר אזרח החייב כסף למס הכנסה פושט רגל. משרד המשפטים ולא משרד האוצר, הוא על כן הגוף הממונה על ביצוע הפקודה.
הישות הסטטוטורית האחראית על ייצוג האינטרס הציבורי בהליכי פשיטת רגל היא הכונס הרשמי, אגף של האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים. הכונס הרשמי מתפקד כנאמן של פושטי רגל ומפרק זמני של חברות עד שבית המשפט ממנה נאמן או מפרק קבוע ומשנתמנו אלה, מפקח על פעולתם.
הליכי פשיטת הרגל מתחלקים לשלבים, כאשר בשלב הראשון ניתן נגד החייב צו כינוס נכסים. משניתן צו כינוס הנכסים, בית המשפט המחוזי מעכב את כל ההליכים המשפטיים התלויים ועומדים נגדו בגין חובותיו, לרבות הליכי הוצאה לפועל. אולם, מרגע שניתן צו כינוס הנכסים חלות עליו גם מגבלות רבות, כגון איסור פעילות כלכלית מסוגים שונים. המגבלות נועדו להבטיח שלא יצבור חובות נוספים. הוא גם מחויב לשלם לכונס הרשמי סכום חודשי שאותו קובע הכונס ומנוע מלצאת את גבולות ישראל.