חוות דעת פסיכיאטרית יסודית-הדיון הוא העיקר|דר. שם דוד,פסיכיאטר מומחה

חוות דעת פסיכיאטרית - חשיבות פרק הדיון בחוות הדעת

חוות דעת פסיכיאטרית היא חוות דעת רפואית שעורך פסיכיאטר מומחה על מנת להוכיח דבר שברפואה. המשמעות של הוכחת דבר שברפואה היא כמשמעה על פי החוק- הפסיכיאטר מחבר חוות דעת וזו נחשבת כמסמך רפואי ומשפטי שיכול להיות מוגש לבית המשפט או להליכים שיפוטיים או מנהליים שונים הדורשים זאת.

חוות דעת פסיכיאטרית נדרשת להליכים רבים. בין ההליכים המשמעותיים ביותר שחוות דעת פסיכיאטרית נדרשת להן היא הליכים פליליים שעבורם נדרשת חוות דעת פסיכיאטרית בקשר לאחריותו הפלילית של החשוד או הנאשם. בנוסף לעליכים פליליים, נדרשת חוות דעת פסיכיאטרית גם להליכים אזרחיים. בין ההליכים האזרחיים שעבורם נדרשת חוות דעת רפואית - פסיכיאטרית , ניתן למצוא הליכים לקביעת נכות נפשית, הליכים לקביעת פיצוי עקב נזק נפשי, הליכים שקובעים יכולות שונות כגון ,מסוגלות הורית, או עבור היכולת לשאת נשק או לנהוג ברכב. בנוסף להליכים אלו, חוות דעת פסיכיאטרית נדרשת פעמים רבות על מנת לבחון את המצב הנפשי או הקוגניטיבי של אדם על מנת לבחון את כשרותו החוקית לביצוע פעולות מסויימות כגון עריכת צוואה, יכולתו לדאוג לענייניו מבחינה כלכלית או מבחינת החלטות רפואיות הנוגעות אליו. חוות דעת פסיכיאטרית ליכולות אלו יכולות להערך גם לאחר פטירת נשוא החוות דעת (כמו בעת עירעור על תקפותה של צוואה).

אחד הפרקים החשובים בעריכת חוות דעת פסיכיאטרית הוא פרק הדיון. פרק הדיון בחוות דעת פסיכיאטרית עוסק בהתדיינות לגבי הממצאים השונים, סקירה ספרותית וסקירת הממצאים לאור הספרות המקצועית והניסיון האישי בדבר השאלה שנידונה בחוות הדעת.

פסיכיאטר שעורך חוות דעת פסיכיאטרית חייב לערות את חוות הדעת בצורה שהמסקנות הסופיות יהיו כפועל יוצא של פרק הדיון. פרק הדיוןעושה אינטגרציה של הידע התיאורטי עם הממצאים בפועל. הדיון חייב לקחת בחשבון את כל הממצאים והידע הצאורטי ולכוון לכיוון מסקנה מסויימת. חוות דעת שהמסקנה אינה כפועל יוצא של פרק הדיון אינה חוות דעת מספקת.

פרק הדיון בחוות דעת פסיכיאטרית חייב לקחת בחשבון אפשרויות אבחנתיות נוספות שבאות בחשבון לאור הממצאים בנתגלו בבדיקתו של פסיכיאטר. לא פעם פסיכיאטר בודק את הלקוח וניצבת בפניו דילמה אבחנתית. פסיכיאטר מומחה שעורך חוות דעת פסיכיאטרית חייב לפתור את הדילמות העומדות בפניו. כאן התפקיד של הפסיכיאטר כנותן חוות דעת שונה מאוד מתפקידו של פסיכיאטר מטפל. לא פעם אבחנות של פסיכיאטר מטפל אינן משמעותיות כל כך לטיפול מכיוון שלמררות האבחנות השונות הטיפול יכול להיות זהה. יחד עם זאת, כאשר הפסיכיאטר עורך חוות דעת עליו להיות מסוגל לשלול הפרעות מסויימות ולאשש השערות אחרות. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא המשמעות של איבחון הפרעת חרדה בתר חבלתית (פוסט טראומה) לעומת דיכאון. לשתי האבחנות האמורות יש מן המשותף. יחד עם זאת, הפרעת חרדה בתר חבלתית משוייכת לעתים יותר קרובות לאירוע מסויים מאשר דיכאון. לדיכאון יכולים להיות גורמים תורמים מרובים. כאשר הפסיכיאטר מעוניין לשייך מצב נפשי לקטראומה הוא צריך לדעת לאשר קיומה של הפרעה ולשלול קיומה של אחרת שעלול לפגוע במיצוי זכויותיו של התובע.

חוות דעת פסיכיאטרית שפרק הדין בה קצר מדי ואינו לוקח בחשבון את המשתנים הושנים והרבים העלולים להשפיע על מצבו הנפשי או התיפקודי של אדם היא חוות דעת לקויה. נכות נפשית אינה נגרמת ישירות מהפרעה נפשית. נכות נפשית היא הציחן שניתן לרמת הפגיעה התיפקודית שיש לאדם על סמך הפגיעה התיפקודית במישורים שונים. חוות דעת ספיכיאטרית שכשלה בתיאור וסקירת התחומים שבהם האדם נפגע כתוצאה ממצבו הנפשי היא חוות דעת חסרה ועלולה שלא להשיג את מטרותיה.

כמובן , שאפשר להמשיך ולהרחיב על חשיבות פרק הדיון בחוות דעת פסיכיאטרית. יחד עם זאת, צריך לזכור מספר עקרונות בסיסיים: פרק המסקנות אינו בהכרח הפרק החשוב ביותר, דיון טוב בממצאים, הקשר של הממצאים לידע תיאורטי ואישוש וסתירת השערות או אפשרויות איבחון הן אבות הבניין של כל חוות דעת פסיכיאטרית שעורך רופא פסיכיאטר. פרק דיחון שערוך בצורה קלוקלת, גם אם המסקנות יהיו שיא התיחכום, עלולות להביא לפסילתמ ערך החוות דעת ולחבל סבסיכוייו של הלקוח, להשיג את מטרתו.