נשים מנהלות -

סיפור מהחיים
מיכל, מנהלת מחלקה באחד הארגונים הממשלתיים, היגיעה לאימון במטרה לשקם את מעמדה כמנהלת מול אנשי מחלקתה וזאת ע"י העלאת שביעות רצונם של עובדיה. סקר שביעות רצון שנערך בין עובדי החברה, הראה שעובדי המחלקה של מיכל הביעו שביעות רצון נמוכה ביותר מקבוצת העבודה אליה השתייכו. 

מהתבוננות שעשינו על התנהלותה כמנהלת זיהינו דפוס התנהלות מאוד משימתי, ריכוזי, ממדר ומרוחק .
זיהינו אמונה של מיכל האומרת שכדי להשיג את הסמכות שלה כמנהלת עליה "לשמור מרחק" מהעובדים.
זיהינו מנהלת מאד מחוייבת לארגון, לתוצאות, ללקוחות עד כדי כך ששכחה את המחוייבות שלה לעצמה.

במהלך האימון עבדנו בשני מישורים:

• ההוויה שלה כמנהלת.
• סגנון המנהיגות שלה שהתברר  כניהול ממוקד תוצאות - מייחסת להשגת המשימות ערך חשוב יותר מלאנשים ולרגשותיהם.

שאלות שהעליתי בפניה במהלך הפגישות  פתחו בפניה אפשרות להסתכלות אחרת על תפקידה כמנהלת , על התייחסותה לעצמה ועל התייחסותה לעובדיה (מה את יכוה להרשות לעצמך היום? איך את יכולה לגרום לעובדייך להתקרב אלייך יותר? איך את יכולה לתרום להנאה/שמחה שלך ושל עובדייך?) 

התבוננו על ההוויה שלה, מה גורם לה להרגיש טוב ? מי היא שם עבור עובדיה? איך זה שבמרחב שלה ישנם עובדים לא מרוצים ? מה יכול לגרום לעובדים להרגיש טוב ? איזו מיכל מופיעה לפני עובדיה?
בהמשך התייחסנו לאופן הניהול המשימתי -
וכששאלתי אותה - "על מה את מוותרת כשכל תשומת הלב שלך ממוקדת בהפקת התוצאה ?" ניתן היה להבחין בפריצת הדרך המתחוללת -
מיכל יכלה לפתע להבחין בברור שהיא מוותרת על הקשבה אמיתית לעובדים, לא מקדישה זמן להכרות של ממש איתם, לעיתים לא אומרת בוקר טוב, לא מנהלת איתם שום שיח שאינו קשור לעבודה ולא מעודדת בכלל גם שיחות ביניהם, לא מאצילה  סמכויות מה שגרם לעובדים לחוש שהיא לא סומכת עליהם, לא משתפת ברגשותיה ולא מתייחסת לרגשות עובדיה, וכך, מבלי להתכוון יצרה אווירת ניכור וריחוק (עובדיה לא ידעו דבר על חייה האישיים ,אפילו לא מהו מצבה המשפחתי).

במהלך התהליך מיכל לקחה על עצמה שתי משימות עיקריות :
האחת - להתחיל לדאוג לעצמה ע"מ שתוכל להופיע בפני עובדיה כאדם מחייך יותר, נינוח יותר ובעיקר כאדם  - מיכל דאגה להכניס לסדר היום שלה פעילויות שאינן קשורות לעבודה, מידי פעם  לקחה  זמן רק לעצמה לצורך התבוננות, חזרה במינון מסויים לתחביב האהוב עליה (טיולי  אופניים).
השנייה - לאסוף הוכחות לגבי יכולת חדשה שלה שהיא מבקשת לסגל לעצמה: - יכולת להרפות מעט מההתמקדות בתוצאות והפניית תשומת הלב לאנשים שאיתה.
מיכל שהסכימה לשחרר את האמונה שהחזיקה בה, שעל מנהלת לשמור על ריחוק מעובדיה -  התחילה להצטרף לעובדיה לארוחת הצהריים, מדי פעם הייתה גם היא שותפה לשיחות חולין ושתפה מחייה האישיים,

מיכל האריכה את ישיבות הצוות ונתנה אפשרות ביטוי תוך הקשבה אמיתית לעובדים, דאגה לסיבוב קבוע של בוקר טוב בין עובדיה, יזמה מפגש גיבוש חברתי אצלה בביית, הנהיגה מנהג במחלקה - יום חמישי זה יום שכולם עוזבים את העבודה לא יאוחר מחמש ואפילו הביאה לאחת מפגישות הצוות מדריכה למדיטציה. 

התוצאות לא איחרו להגיע, האווירה הלכה והשתפרה, הניכור הלך ונמס וומערכות  יחסים אנושיות וטבעיות יותר החלו להירקם אט אט בינה ובין עובדיה מה שכמובן השפיע על שביעות הרצון שלהם ואיתו גם על רמת הביצועים. במחלקה.

מרגש מאוד היה לשמוע מידי שבוע את השינויים הקטנים שהתהוו בקבוצת העבודה. שינוי המיקוד מתוצאות לאנשים הביא עמו כ"כ הרבה שינויים משמעותיים לחייה כולל כמובן את התוצאות הרצויות לה מתוך מקום של נינוחות ואוירה נעימה.

אתן הנשים המנהלות אנשים לטובת הפקת תוצאות, הרוצות לשתף, להתלבט, ללמוד, לשוחח , לשאול, לקבל תובנות ,להיתמך, ליהנות משפה משותפת, לקבל כלים להיות במיטבכן, לצמוח כמנהלות, לזהות את החוזקות והערכים שלכן כנשים ולהביא אותם גם לעולם העבודה - מוזמנות לקחת חלק בקבוצות יייחודיות למנהלות -  נעים להצליח קבוצה   המשמשת עבורכן הזדמנות למרחב בטוח ומאפשר בסדרת מפגשי למידה וחקירה המשלבים כלים מעולם האימון  וגישה לתובנות באמצעים בלתי מילוליים. כל זה בהנחייה מקצועית ובליווי של מאמנת שעולם הניהול היה חלק מחייה במשך שנים ארוכות ויודעת שאפשר גם אחרת!