יש משפט נדוש שאומר shit Happens או בעברית תקלות קורות ואין מה לעשות, מדוע הוא נדוש? מכיוון שנוח ליחס אותו לטעויות שלנו או של אחרים.
נוח לציין ולהמשיך לעבוד כרגיל גם שמשהו משתבש.
אז יתכן שהדבר נכון לגבי אירועים מסוימים, נניח שציפור חרבנה לך על הראש כאשר טיילת בגן, זה אירוע כל כך חריג שאפשר לציין shit happens ולהמשיך כרגיל אחרי שניקתה את הבלגן.
אבל לא נכון הדבר כאשר אנחנו עושים טעות בעבודה או בבית, בתקשורת מול אחרים או בעבודה עצמית. כל טעות זו הזדמנות וכאשר שמים את הטעויות בקטגוריה של shit happen, אנחנו בעצם מחליטים שאנחנו לא רוצים להשתפר או ללמוד מטעויות וכאן טמון האתגר.
פרופ' כהנמן מצא במחקרו שהמוח שלנו עצלן ומסיבות מובנות, הוא צורך המון אנרגיה והגוף שואף לחסוך באנרגיה אבל אנרגיה זו לא בעיה ממשית בזמנינו (לפחות לא אצל רובנו). ועצלנות בהחלט שכן, הטלוויזיה מלמדת אותנו להיות עצלנים, הקטע של לא לעשות כלום נהיה הכי סבבה שיש.
רק שלטעויות יש מחיר, למזלנו לעתים רחוקות טוטלי, לעתים עגמת נפש, לעתים נזק כלכלי קשה מנשוא. אבל לרוב זה ענין כלכלי ואי נוחות שאנחנו יכולים אפילו לשאת אלא שרובנו לא רוצים לשלם את המחיר שוב ושוב, אז מה עושים? לומדים איך ללמוד מטעויות זה לא תמיד פשוט, לרוב בטעות יש שורשים סמויים ואותם קשה לאתר, אפשר לראות טעות כמו לדוגמה תאונת דרכים עצמית כאירוע שמאד נשתדל לא לבצע שוב ובזה לסגור ענין.
אבל אפשר וגם חשוב לחקור את הסיבות שהביאו לאותה תאונה: עייפות, התעסקות בטלפון או בדבר אחר, אי שמירת מרחק, תקלה ברכב והרבה פעמים זו לא רק דבר אחד אלה שילוב של מספר גורמים \ סיבות, נניח עייפות והתעסקות במשהו מסיח דעת.
OK, זיהנו את הסיבה, בזה לא נגמר העניין, מדוע? כי העניין נוצר מלכתחילה מסיבה עמוקה יותר שאותה נרצה לבחון, נניח טיפול לא נאות ברכב שהביא לתקלה לצד הרגל של עיסוק בדברים נוספים בזמן נהיגה, או הרגלי שינה לא נכונים.
עכשיו באירוע (מאד שכיח) מתחילה הלמידה, כלומר, קודם נזהה את סיבת או סיבות השורש האמתיות, ואז נתחיל בתהליך של שינוי דפוסים מגבילים כמו לדוגמה, יצירת מנגנון טיפול מחייב ברכב בזמן מול המוסך המטפל, זה תמיד יהיה יותר זול מטיפולי שבר, כלומר מגיעים למוסך רק שיש תקלה.
טיפול במימד האישי, איך אני משנה הרגלים, לכך יש כמה אפשרויות, יש שמסוגלים לסגל הרגלים חדשים לבד, יש צרכים עזרה של גורם חיצוני להם, אבל ההבנה הנחוצה ונקיטת הצעד הוא האתגר העיקרי.
וכל זאת במישור האישי, ועכשיו למישור הארגוני.
בארגונים גדולים אמורים להיות מנגנונים שעוסקים בלמידה ותחילת הלמידה יכולה להיות בהתראה מוקדמת על תקלה אפשרית (אפשרות עדיפה כמובן אך רק בטובים שבארגונים זה עובד) ובדרך כלל אחרי אירוע משתדלים ללמוד, אבל יש מספר רב של סיבות שבגללן אין רצון ללמוד, יש אתגר ארגוני ("זה לא שלי"), יש את העניין התרבותי, מדברים על אתגרים או מגלגלים עליהם את השטיח בולט ככל שיהיה.
ישנה מומחיות מאד מאתגרת בזיהוי סיבות שורש לאירועים לא רצויים בארגונים, אנחנו יועצים ארגוניים שאוחזים במומחיות הזו ונשמח לסייע לארגונים כמו גם לאנשים פרטיים בזיהוי סיבות השורש והדרכים לנטרל אותן וכך לצמצם אירועים בלתי רצויים בחיי עבודה ובכלל.
שלמה אלפנבוים 054-4562084.