גישור - אלטרנטיבה להכרעת סכסוכים

מבוא

"הלל אומר, הוי כתלמידיו של אהרון-אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (מסכת אבות פ"א, יב')

כל גורם שחווה את ההליך המשפטי לו נדרשים הצדדים במאבק המנוהל בבית המשפט, מבין את היתרון המשמעותי של סיום סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, בדרך של פשרה ושלום.

מהות הליך הגישור הינה לנסות לפתור סכסוך משפטי בין בעלי דין באמצעות הסדר מוסכם במסגרת הליך שיתנהל מחוץ לבית המשפט, כאלטרנטיבה להליך המשפטי, ובמטרה להדיר את רגלי הצדדים מבתי המשפט.

בהבדל מההליך המשפטי בבית המשפט, בו צד אחד "מנצח" וצד שני "מפסיד", הרי שבהליך הגישור אין מי שמנצח או מפסיד. למעשה, כפי שנהוג לומר על ידי המגשרים, גישור טוב הינו גישור שהסתיים בהסכמת הצדדים, כשכל אחד מהם מרגיש הוא "קצת הפסיד".

בפועל, הליך הגישור דורש מהצדדים לוותר על חלק מדרישותיהם, תוך שהם מרוויחים את הדבר החסר ביותר בהליך בבית המשפט והוא – וודאות התוצאה.

פרוצדורת הגישור שונה מסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט ומאופיינת בהסכמתם של הצדדים להליך, כך שלא ניתן לקיים הליך גישור אם מי מהצדדים אינו מעוניין לעורכו. במסגרת רצון המחוקק ובתי המשפט לעודד קיומם של הליכי גישור, תוקנו תקנות סדר הדין האזרחי, ובהליכים משפטיים מסוימים מוטלת החובה על השופט ועל הצדדים לבחון האם התובענה שהוגשה מתאימה להליך גישור- פרוצדורה זו מכונה פגישת מהו"ת (מידע, היכרות ותיאום). כמובן, שלא כל פגישת מהו"ת תסתיים בגישור ולא כל הליך גישור יסתיים בהסדר גישור.

מהו גישור?

גישור הוא הליך שבמרכזו סכסוך משפטי בין צדדים יריבים המופנים למגשר, אשר נועד עמם במטרה שההליך יסתיים בהסכם המקובל על הצדדים וייתר את ההתדיינות בפני הערכאה השיפוטית. מדובר למעשה בהליך של משא ומתן אותו מנווט המגשר, אשר אינו מוסמך להכריע בו (בניגוד לבורר למשל), ומטרתו היא שהצדדים יגיעו לפשרה הסכמית בהתחשב באינטרסים ובצרכים שלהם. הליך הגישור לא מבוסס בהכרח על נורמות משפטיות, ומתנהל באופן של שיתוף פעולה בין הצדדים למציאת פתרון שיתאים להם ויסיים את הסכסוך, בסיועו של המגשר. 

בישראל קיבל הליך הגישור עיגון חוקי בשנת 1992 עם קבלת תיקון 15 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד (1984) שאז נחקקו סעיפים 79ג ו-79ד לחוק. בעקבות תיקון זה הותקנו תקנות בתי המשפט (גישור)-התשנ"ג (1993) ותקנות בתי המשפט (מינוי מגשר). בתקנות הגישור מוסדר אופן העברת תביעה מבית המשפט להליך גישור והכללים האתיים החלים על המגשר, ובתקנות מינוי המגשר הוסדרו הפרמטרים, שבהתמלאם יוכל אדם להימנות על רשימת המגשרים המוסמכים של בתי המשפט, וביניהם כישורי המגשר ונסיונו.

בסעיף 79ג(א) לחוק בתי המשפט מוגדר הליך הגישור כדלקמן:

"הליך שבו נועד מגשר עם בעלי הדין, כדי להביאם לידי הסכמה ליישוב הסכסוך, מבלי שיש בידו סמכות להכריע בו."

על פי החוק, להליך הגישור שני יסודות: משא ומתן והסכמה. בבסיסו עומדת ראייה חברתית של "תרבות חיים משותפים", כאשר תחת כפיית התוצאה על אחד הצדדים, כפי שקורה במרבית ההתדיינויות המשפטיות, תבוא הכרעה מוסכמת, המקובלת על הצדדים.

מנוסח הסעיף ניתן ללמוד, כי לגישור מטרה חברתית- בהיותו מקויים מחוץ לבתי המשפט ומותאם לאינטרסים של הצדדים, יש בו כדי לחזק את האוטונומיה של הפרט, כך שיוכל להחליט מה יהא בגורלו מבלי התערבותה של "יד חזקה". כמו כן, יכול הגישור להוביל לשינוי התרבות, מתרבות אגרסיבית של התדיינות כוחנית לתרבות של שיח והסכמיות, פשרה ונכונות לויתור, מתוך הבנה, כי המציאות אינה מאפשרת במקרים מסויימים לזכות 'בכל הקופה', ויש לעיתים להתפשר על עקרונות וטרוניות כלפי האחר בכדי להניב פרי. בסופו של הליך הגישור, וכתוצאה מכך שההסכם נוצר בהתאם לרצון הצדדים, הסכמתם וכוונתם, הרי שיוצאים הם ממנו כשאין להם כל טענה ו/או טרוניה כלפי הצד השני. בכך, ביכולתו של הגישור לסיים הסכסוך ברוח טובה ולשביעות רצון הצדדים(מתוך: הועדה לבחינת דרכים להגבת השימוש בגישור בבתי המשפט- דין וחשבון (תמוז תשס"ו-יולי 2006) בראשות כב' השופטת מיכל רובינשטיין.)

מטרה נוספת העומדת בבסיס הליך הגישור היא הפחתת העומס על בתי המשפט- ככל שהליכים רבים יותר יופנו ואף ייפתרו בהליך הגישור, כך ינותבו פחות תיקים לבתי המשפט. המטרה היא, כי התיקים שיופנו לבתי המשפט יהיו אלה אשר אינם מתאימים לגישור, היינו, תיקים סבוכים משפטית ועובדתית או שראוי שההכרעה בהם תהא משפטית מכיוון שהסוגייה הבאה לפתחו של בית המשפט היא בעלת חשיבות ציבורית. בהפניית המקרים הפשוטים להליך גישור, לפיכך, יהיה כדי לצמצם את מספר המקרים 'הפשוטים' המופנים לבתי המשפט. 

חשוב לציין, כי הליך הגישור, על דרך הכלל טומן בחובו גם יתרון כלכלי, שכן לרוב יהיה זול הרבה יותר מהתדיינות משפטית.

המגשר וחובותיו

הגדרת המגשר מצויה בסעיף 79ג(א) לחוק בתי המשפט:

מגשר הוא "מי שתפקידו לסייע בידי בעלי הדין להגיע להסכמה על יישוב סכסוך שביניהם בהליך גישור בדרך של ניהול משא ומתן חופשי."

סעיף 5 לתקנות בתי המשפט (גישור) (להלן: "תקנות הגישור") קובע את חובותיו של המגשר בהליך הגישור וביניהן חובתו לנהוג בהגינות, בתום לב וללא משוא פנים. על המגשר להקפיד על כך שאינו נמצא במצב של ניגוד עניינים, למגשר אסור להשתמש במידע שנמסר לו במהלך הגישור לכל מטרה שאינה הליך הגישור, עליו לשמור על חסיון המידע הנפרש בפניו, ואסור לו לייעץ לצדדים בכל תחום שאינו מתוקף התמחותו כמגשר (כך לדוגמא- למגשר שהוא גם עורך דין במקצועו, אסור לתת ייעוץ לצדדים כעורך דין). במילים פשוטות, על המגשר לפעול על פי מומחיותו כמגשר במסגרת הליך הגישור הספציפי העומד מולו ואסור לו לתת לצדדים חוות דעת מקצועית בכל תחום אחר.

סעיף 6 לתקנות הגישור מפרט את תפקידי המגשר ובהם חובתו להסביר לבעלי הדין את מהות ההליך, את ההבדל בין הליך הגישור לבין בוררות ואת פרטי הסכם הגישור. כן עליו להסביר לבעלי הדין את זכויותיהם וחובותיהם במסגרת ההליך ובהן- החובה לנהוג בהגינות ובתום לב, זכותם להיוועץ באופן עצמאי עם אדם חיצוני בכל שלב בהליך, האפשרות להפסיק את ההליך בכל שלב (בהתאם לאמור בתקנות הגישור). כמו כן, מוסדר נושא שכר טרחתו של המגשר.

הליך הגישור – פרוצדורה

על פי סעיף 79ג לחוק בתי המשפט, רשאי בית המשפט להעביר תובענה לגישור אם קיבל את הסכמת הצדדים לכך. אם אכן הועבר התיק לגישור, יעכב את ההליכים בתיק לתקופה לפי שיקול דעתו, והוא רשאי להאריכה, הכל בהסכמת בעלי הדין כאמור. משהסכימו הצדדים להעברת ההליך מכותלי בית המשפט לגישור, ימנה בית המשפט מגשר המנוי ברשימת המגשרים, ויפנה את הצדדים אליו. יש לשים לב, כי באם בעלי הדין לא הגיעו להסדר עד לתום תקופת עיכוב ההליכים, יחזור התיק לבית המשפט, לפיכך יש להקפיד על המועדים או למצער לבקש מבית המשפט הארכת עיכוב ההליכים במידה והליך הגישור יעיל, אך דורש זמן נוסף. עם זאת, אם מי מהצדדים מחליט, כי אינו מעוניין בהליך הגישור עוד בגדר תקופת עיכוב ההליכים, עליו לפנות לבית המשפט ולמגשר, ולבקש את חידוש ההליכים בערכאה השיפוטית, אשר רשאית לחדשם.

משהגיעו הצדדים להסדר גישור, על המגשר להודיע על כך לבית המשפט בכדי שיינתן להסדר הגישור תוקף של פסק דין (באם הם מעוניינים בכך).

הופנו הצדדים להליך גישור וחזרו בהם- עליהם להודיע מבעוד מועד על הכוונה לביטול הליך הגישור מטעם ענייני מוצדק. הרציונאל מאחורי הגישה הזו הינה, שהסכסוך יתנהל בין הצדדים ביעילות ולא יבוזבז זמנם וזמנו של המגשר. בעל דין שלא יגיע להליך גישור מבלי להודיע על כך ולהצביע על טעם ענייני לביטול, עלול ביהמ"ש לחייבו בהוצאות.( ראו: עא"ח 25/08 סלים נ' מינימארקט הבוסתן ואח')

חסיון הליך הגישור

על הליך הגישור חלים דיני החוזים וכפי שפורט לעיל, גם מערכת הדינים הייחודית לו- דיני הגישור, כמו כן, הוחלו על הליכי הגישור הוראות הסודיות והחסיון. ( ראו: בע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית.) חסיונו של הליך הגישור הוא אחד מיסודותיו המהותיים, כחלק מהפרדת הליך הגישור מההליך השיפוטי.

המטרה היא לעודד את הצדדים לחשוף את האינטרסים שלהם מבלי לחשוש שדבריהם יתגלו לאחרים, שהרי ככל שיהיה בידי המגשר יותר מידע כך יהא הליך הגישור יעיל יותר. כמו כן, יש טעם להבטיח את ההגינות כלפי הצדדים על ידי נטיעת בטחון בליבם, כי דברים שייאמרו בהליך הגישור לא ישמשו כנגדם לאחר מכן בבית המשפט. החסיון אף שומר על הניטרליות של המגשר ומסייע בידו לקיים את חובתו לנהוג בהגינות וללא משוא פנים, כמו כן, הידיעה כי ההליך נשאר במישור הפרטי והחסוי מהווה מניע לפנייה להליך הגישור חלף ההליך השיפוטי או למצער לנסותו.

בפרשת יעקובוביץ קבע כב' השופט (כתוארו אז) סטיב אדלר את חובות השופט והמגשר ככל הנוגע לחסיון הליך הגישור:

"יש להקפיד על כך, שבתיק בית הדין לא ימצאו מסמכים שמקורם בהליך הגישור. ואם התשרבבו לתיק בית הדין בטעות, אין השופט היושב בדין רשאי לעיין בהם. ככל שהמגשר מנהל תיק מסמכים ובו פרוטוקולים מישיבות הגירושים ומסמכים ורשימות הנוגעים להליך, יעשה כן בנפרד מתיק בית הדין. במצב דברים בו חברי המותב נחשפו למסמך מהליך הגישור, יערכו תרשומת בתיק בית הדין על הוצאת המסמך מן התיק, ויציינו אם קראו בו אם לאו... במצב דברים בו חברי המותב נחשפו למסמך מהליך הגישור, יערכו תרשומת בתיק בית הדין על הוצאת המסמך מן התיק, ויציינו אם קראו בו אם לאו. נעיר, כי במקרה דנן אכן קבע השופט כהן שטיוטת הסכם הפשרה תוצא מתיק בית הדין אולם, למרבה הצער, הדבר לא נעשה, כך קרה שתיק בית הדין האזורי הגיע לעיוננו כשהוא מכיל עדיין את מסמכי הגישור' (עא"ח 001018/02 מפעלי אלקטרודות זיקה בע"מ נ' יהודית יעקובוביץ').

במקרה יעקבוביץ שלעיל, הוכנסו מסמכי הגישור לתיק בית הדין ללא הסכמת בעלי הדין והשופט נחשף אליהם כאמור. משהופר כלל החסיון על הליך הגישור, הועבר התיק להרכב שופטים אחר. כב' השופט אדלר קבע כאמור, כי מראית פני הצדק הוא שיקול חשוב ברמת אמון הציבור במערכת בתי המשפט. 

ב - דב"ע נו 3-309 ד"ר יצחק הלווינג נ' עו"ד יורם אלרואי מונה כב' סגן הנשיא, השופט סטיב אדלר (כתוארו אז), את הטעמים בחסיון הליך הפישור, ובהחלט ניתן להקיש מרציונאלים אלה גם את הטעמים לחסיונו של הליך הגישור, ובהם: עידוד הצדדים לחשוף את האינטרסים שלהם ללא כל חשש (גישור יעיל דורש גילוי לב); הגינות כלפי הצדדים שחושפים מידע שעלול לפגוע בהם אם ייעשה בו שימוש במשפט; מסירת פרטים על הליך הגישור על ידי המגשר עלול להצביע על דעתו הפרטית לגבי הסכסוך וזה עלול לפגום בניטרליות שלו; הגנה על פרטיות בעלי הדין; הגנה מפני הטרדה.

הסדר הגישור

בתקנות הגישור נקבעה הוראה המטילה על המגשר את החובה להודיע לבית המשפט, כי נחתם הסדר גישור, וזאת בהקדם האפשרי. כמו כן, ישנה אפשרות, הנתונה לבחירת הצדדים להליך, לבקש מבית המשפט לתת להסדר הגישור תוקף של פסק דין. אם כך ביקשו הצדדים, על המגשר לצרף להודעתו את הסדר הגישור עצמו. בקשת הצדדים לאישור ההסדר כפסק דין צריכה להיות מוסכמת ועצמאית, היינו, נפרדת מהסדר הגישור עצמו. חוסר הסכמה לאישור הסדר הגישור כפסק דין אינה מהווה חוסר הסכמה להסדר הגישור עצמו, אלא נפרדת ממנו. וכן להיפך, ההסכמה להסדר הגישור אינה כוללת בתוכה הסכמת הצדדים למתן תוקף של פסק דין להסדר. כאמור, כדי שיינתן תוקף כזה על הצדדים להסכים לכך בנפרד ובמפורש.

רק לאחר שהודיע המגשר על קיומו של הסדר גישור, רשאי ביהמ"ש לתת לו תוקף של פסק דין. הליך הגישור יסתיים לכשיחתמו בעלי הדין על הסדר הגישור. הואיל והמגשר הוא הגורם המקצועי הנייטרלי המוסמך, הרי הוא זה שצריך להביא את בשורת הסדר הגישור לביהמ"ש. (ראו: תא (י-ם) 22122/98 ראובן אלסטר נ' דניה סיבוס אחזקות (1965) בע"מ)

דרישות צורניות של הסדר גישור:

על ההסכם להיות בכתב ולפרט את תנאי יישוב הסכסוך. על בעלי הדין לחתום עליו, ועל המגשר לחתום חתימת קיום. אולם, כדי שמסמך ייחשב להסדר גישור המסיים את ההליך, יש לבחון את תוכנו ומהותו, ואין במסמך שעונה על תנאי הצורניות כדי להוות אוטומטית הסדר גישור. היינו, על הסדר הגישור להכריע בעניין הזכויות המהותיות עליהן נסב הסכסוך בין הצדדים.

הסדר הגישור כחוזה:

הסדר הגישור מהווה חוזה מחייב ולפיכך חלה עליו מערכת דיני החוזים כאמור. אולם במקביל לדיני החוזים חלה עליו גם מערכת דיני הגישור, שאינה מאפשר החלה רגילה של דיני החוזים. כאן נכנסות ההוראות המיוחדות, דוגמת הוראות הסודיות והחסיון על הליכי הגישור במטרה להרחיב את חופש הפעולה והגמישות הנתונים למגשר ולצדדים (כפי שפורט לעיל). החסיון על נסיבות כריתת הסדר הגישור, לדוגמא, אינן מאפשרות את יישום הכללים בדבר פרשנות חוזה ואומד דעת הצדדים בעת חתימתו, כקבוע בדיני החוזים.

וכך כתב בעניין זה כב' השופט רובינשטיין בפרשת פלוני:

"הרצון להבטיח הליכי גישור יעילים, והוראות הסודיות והחסיון הנובעות מכך - יביאו לעתים לתוצאה, שהסכמה שבנסיבות אחרות אולי היתה מחייבת – לא תהיה בת אכיפה. הטעם לכך ברור – שאילולא כן צימצמת בעליל את חופש הפעולה והגמישות הנתונים למגשר ולצדדים; שהרי אם יהא על הצדדים לשקוד על כל מלה היוצאת מפיהם בתהליך הגישור שמא תחייבם חוזית, לא שבקת גשר לכל מגשר. כך לדוגמה, החיסיון על נסיבות הכריתה אינו מאפשר את יישום הכללים הרגילים בכל הנוגע לפרשנות החוזה ולזיהוי כוונת הצדדים".( ראו: בע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית.)

פגישת מהו"ת- פרי הגישה המגשרת

בעקבות המלצות דו"ח הועדה לבחינת דרכים להגברת השימוש בגישור, בראשות כב' השופטת מיכל רובינשטיין, תוקנו תקנות סדר הדין האזרחי, והוכנס בהן פרק ז'1 העוסק בפגישת מהו"ת- פגישת מידע היכרות ותיאום. מטרתה, לבחון את האפשרות לפתרון סכסוכים שאינם סבוכים משפטית, באמצעות הליך של גישור. על פי התקנות, חובה על השופט להפנות בעלי דין לפגישת מהו"ת בתביעות ששוויין עולה על 50,000 ₪ (למעט תובענות בסדר דין מקוצר שלא הוגשה בהן בקשת רשות להתגונן במועד ותובענות עפ"י חוק הפלת"ד).

בפגישה זאת, בוחן המגשר האם אפשר לסיים את הסכסוך המשפטי באמצעות גישור ולחסוך זמן שיפוטי. נכון להיום, הליך נסיוני זה מיושם בשלושה בתי משפט שלום בארץ- תל אביב, ירושלים וראשון לציון. בתביעות בהן יורה ביהמ"ש על קיום פגישת מהו"ת, לא ידון ביהמ"ש לגופן טרם קיום הפגישה, אלא אם מדובר בנסיבות מיוחדות וחריגות שבגינן יש לדון בתביעה מיידית.

פגישת מהו"ת- פרוצדורה

עם סיום הגשת כתבי הטענות, השופט או הרשם הדן בתובענה מפנה את הצדדים לפגישת מהו"ת ואינו רשאי לדון בתיק, גם לא באמצעות ניהול קדם משפט אלא לאחר שהתקיימה הפגישה, למעט במצב בו ישנו צורך מיוחד לקיים דיון מיידי בתובענה כאמור. גם במקרה כזה, בו היה צורך לקיים דיון מיידי, רשאי ביהמ"ש להפנות את הצדדים לאחר קיומו של דיון לפגישת המהו"ת.

הזמנה לפגישת מהו"ת תשלח לצדדים תוך שבעה ימים מיום הגשת כתבי הטענות, שדינה כהזמנה לבית המשפט (היינו, הצדדים מחוייבים להתייצב לפגישה). על הפגישה להתקיים עד 45 ימים מיום המצאת ההזמנה, ותתנהל כמו כל הליך גישור באמצעות מגשר מהו"ת מיוחד, הנכלל ברשימת המגשרים של המרכז הארצי לגישור. אי התייצבות לפגישת מהו"ת עלולה לגרור חיוב בהוצאות המגשר ובהוצאות בעלי הדין שכן התייצבו לפגישה, והדבר עלול להלקח בחשבון גם בפסיקת ההוצאות בסוף ההליך.

עשרה ימים לאחר שנתקיימה פגישת המהו"ת על הצדדים להודיע במשותף לבית המשפט אם הם מסכימים להעברת התובענה להליך גישור או שהם מעוניינים להמשיך את הדיונים בבית המשפט.

תקיפת הסדר גישור

תקיפת הסדר גישור תיעשה על דרך הכלל באמצעות הגשת תביעה עצמאית לבית המשפט אשר נתן את פסק הדין,(בש"א 1448/06 עזבון המנוח דניאל חכיאשוילי ואח' נ' הסתדרות מדיצינית הדסה) אולם לא בנקל ייעתר בית המשפט לביטול הסדר גישור. הסדר גישור שקיבל תוקף של פסק דין, כמוהו כפסק דין שניתן בהסכמה. הדרך שבה יש לנקוט, לפיכך, הינה כדרך בה מבקשים לבטל חוזה על פי דיני החוזים- ישנה הפרדה כמובן בין תקיפת אישור הסדר הגישור ובין תקיפת הסדר הגישור גופו- ויש להצביע על פגם מהותי ומשמעותי שנפל בהסדר זה בעילות חוזיות כגון: טעות, הטעיה, תרמית, כפיה וכיו"ב.

"הנימוק כי צד מסוים איננו שבע רצון מהפשרה, אין בו די כדי לבטל פסק דין שניתן בהסכמה, לאחר הליך הגישור האמור", כתב כב' השופט דרורי בפרשת עזבון חכיאשוילי.

עם זאת כאמור, בשונה מדיני החוזים, הרי שיש הוראות מיוחדות על הליכי גישור, המקשות על תקיפתם בדרך החוזית, שכן כאמור, על הליכי הגישור חלות הוראות הסודיות והחסיון.

ובלשון כב' השופט דרורי בפרשת חכיאשווילי:

"אחד הרציונאלים לכך שהליך הגישור לא יעמוד בפני בחינה משפטית במסגרת בקשה לביטול ההסדר, הינו החסיון- "...היה חשוב למחוקק לאפשר הליכי גישור פתוחים וענייניים, מבלי שצד יחשוש מכך שמה שאמר בפני המגשר ייחשף בהליך השיפוטי, אם הגישור לא יעלה יפה. מדיניות המחוקק היא, איפוא, עידוד הגישור וחיסיון האמור בו, אף בפני בית המשפט, מתוך תקווה כי בדרך זו ייקל על הצדדים להגיע לעמק השווה בפני המגשר".

בהתחשב בכך כי הסדר הגישור הינו חוזה מחייב אף מתקיים הרציונאל על פיו, כשאדם חותם על חוזה לא יוכל הוא לבטלו רק משום שאינו מרוצה ממנו, ולכן עליו לבסס את טענותיו, שהרי שלא ניתן לטעון טענות בעלמא כדי לבטלו.

השיקולים בהם יתחשב בית המשפט בבואו לדון בתובענה לביטול הסדר גישור הם בין היתר:

הפנייה למגשר- האם נעשתה מרצון, בהסמכתם המלאה של הצדדים או פרי כפיה או לחץ- אם הפנייה למגשר נעשתה מרצונם החופשי של הצדדים, ייטה ביהמ"ש שלא לדון בביטול ההסדר.

הזמן על פניו התמשך הליך הגישור, ביטול הליכים ודיונים (עיכוב הליכים במטרה להמשיך את הליך הגישור)- ככל שהליך הגישור ארך זמן רב יותר ועוכבו ההליכים שוב ושוב, כך ייטה בית המשפט שלא לדון בביטול ההסדר, שכן כל אלה מעידים, כי הצדדים ראו סיכוי לסיים את התיק בהסכמה.

"אין זה מתקבל על הדעת כי לאחר השקעת זמן ומאמצים כה מרובים, נחזור לנקודת המוצא והדיון התנהל מראשיתו", כתב כב' השופט דרורי בפרשת חכיאשוילי.

המועד בו הוגשה הבקשה לביטול ההסדר- על פי סעיף 20 לחוק החוזים הרי שבקשה לביטול הסכם צריך שתוגש תוך זמן סביר מרגע שנודע על עילת הביטול. איחור בהגשת הבקשה יצדיק את דחיית הבקשה.

טובת הציבור ויעילות עבודת בתי המשפט – ישנו אינטרס שבית המשפט לא ידון שוב ושוב בתיקים שהסתיימו.

"תיק שהסתיים, מפנה, מטבע ברייתו, מקום לתיק החדש. משזכו המבקשים והוקדש לעניינם זמן שיפוטי על ידי בית המשפט, אין זה מן הראוי כי בית המשפט ידון בעניינם מחדש... רציונאל זה עומד מאחורי דיני ההתיישנות, וכוחו יפה גם למקרה שלפנינו", כתב כב' השופט דרורי בפרשת חכיאשווילי.

קיום חובות המגשר - אשר אמור להסביר לצדדים את הסיכונים של ההליך וכיו"ב. ככל שהמגשר עמד בתפקידו, כך ייטה בית המשפט שלא לקבל תביעה לביטול הסדר גישור, שכן הצדדים ידעו מלכתחילה כי המדובר בהסדר שמהותו היא פשרה.

ההבדל בין בוררות לגישור

בוררות גם הוא הליך שמצריך את הסכמת הצדדים לפנות אליו חלף פנייה לערכאה משפטית, אולם בשונה מגישור, ההחלטה על פנייה לבורר לא נעשית על ידי בית המשפט. הפנייה לבוררות יכול שתהא כתוצאה מהסכם עליו חתמו הצדדים המכיל תניית בוררות, על פיה סכסוכים משפטיים בין הצדדים (באופן כללי או בעניינים מסויימים, כמפורט בתניית הבוררות) יידונו בפני בורר ולא בפני בית משפט או  שתיעשה בהסכמת הצדדים לאחר שנתגלע ביניהם סכסוך משפטי כלשהו והם החליטו שברצונם להביא את ההכרעה בפני בורר או בוררים.

לעומת הגישור, משנחתם בין צדדים הסכם בוררות או שהם חתומים על הסכם המכיל תניית בוררות כאמור, הצדדים מחוייבים להליך הבוררות. בית המשפט לא יידון בתביעה במצב בו אחד הצדדים חתום על הסכם בוררות והחליט לפנות לבית המשפט למרות זאת.

תפקיד הבורר הינו להכריע בסכסוך על ידי מתן פסק דין, זאת בניגוד לתפקיד המגשר, אשר אינו מכריע בסכסוך אלא מסייע לצדדים להגיע להסדר. לבורר סמכויות שיפוטיות והכרעתו מחייבת את הצדדים. בעוד שהליך הגישור הוא הליך של פשרה, הרי שהליך הבוררות הוא הליך שיפוטי, שבסופו ניתנת החלטה כופה.

החוק המסדיר את הליכי הבוררות הינו חוק ספציפי - חוק הבוררות, ותקיפת ההליך תיעשה על פיו. זאת בניגוד להליך הגישור, עליו חלים הדינים הספציפיים והכלליים כפי שפורט לעיל. דרך ביטול הסכם הבוררות או התנייה תהא רק על פי חוק הבוררות, בו מצויה רשימה סגורה של מקרים בהם יכול בית המשפט להתערב.

סיכום

מהות הליך הגישור וליבתו היא ההידברות בין הצדדים. חלף מלחמה ויריבות משפטית המנוהלת על ידי עורכי דין, יושבים הצדדים ומתדיינים ביניהם באמצעות שיח, כאשר המגשר עומד ביניהם וכשמו כן הוא, מגשר על פערי התקשורת.

להליך הגישור יש אמנם גם יתרון פרוצדוראלי ומשפטי לא מבוטל, זאת משום שבהפניית תיקים פשוטים לגישור יש כדי להפחית את העומס על בתי המשפט ולייעל עבודתם, כך שיוכלו לעסוק בסוגיות משפטיות מורכבות בעלות השלכה ציבורית רחבה.

אולם בנוסף ואולי אף חשוב מכך- יש בהליך האלטרנטיבי, הנעשה מחוץ לכותלי בית המשפט ומבוסס על הסכמיות ופשרה, כדי לקרב בין איש לרעהו, כך שעקרונות של ויתור, נתינה, קבלה ועשיית צדק וחסד עומדים בבסיסם, חלף מריבה, יריבות ומלחמה.

יש לזכור, כי על צדדים הפונים לגישור לקחת בחשבון כאמור, כי בסופו של ההליך אין מנצחים ומפסידים, אלא כל אחד מהצדדים נדרש לוותר מעט על עמדתו, כדי להגיע לפשרה מוסכמת.

"כל מקום שיש אמת, אין שלום. וכל מקום שיש שלום, אין משפט. ואיזהו משפט אמת? – שיש בו שלום. הוי אומר זה הביצוע (פשרה)", תוספתא סנהדרין, פרק א' הלכה ג'.