פרישה מעבודה בישראל

כאשר עובד במדינת ישראל מגיע לגיל מסוים, הוא זכאי לפרוש מעבודתו מחמת גילו ולקבל מענק פרישה. פרישה מעבודה היא תופעה חברתית חדשה יחסית. היא הוגדרה לראשונה לפני כמאה שנה על ידי הגנרל ביסמרק בגרמניה, שרצה להניע אנשים מוכשרים להצטרף לקיסרות. כבר אז נחשב המהלך כיסוד החקיקה הסוציאלית. נכון לחוקי מדינת ישראל בשנת 2010, גיל פרישה מעבודה עומד על גיל 67 לגברים וגיל 64 לנשים. חקיקה זו אינה מיוסדת עדיין בכל העולם.

פרישה מעבודה היא אירוע משמעותי ובדרך כלל קשה לאדם הפורש. בבת אחת, מאבד האדם את המסגרת הקבועה, המערכת החברתית ואת המעורבות בפעילויות שונות, המתגמלים אותו במעמד, כוח וכסף. בשל העובדה כי מקום העבודה לא יכול לתמוך בעובד בכל השינויים, קבוע בחוק כי לפחות יהיה זכאי העובד לתשלום מענק פרישה, בגובה התשלום המתקבל כפיצויי פיטורין. מקומות עבודה נבחרים גם מעמידים לרשות הפורשים קורסים, המכינים אותם ואת משפחתם לשינוי הקרוב הן מבחינה פיזית/התנהגותית/חברתית, והן מבחינת זכויות ותשלומים. תכניות אלה מהוות גשר בין סיום התפקיד של אלה הנדרשים לעמוד בפני פרישה מעבודה, ובין חיי הגמלאות שלהם.

התשלום הניתן בגין פרישה מעבודה נקרא מענק פרישה. תשלום זה ניתן כמו פיצויי פיטורין, כלומר תשלום של משכורת אחת בגין כל שנת עבודה עבור אותו המעסיק. בדומה לפיצויי פיטורין, המשכורת נקבעת על פי שכר הבסיס של העובד, ללא תוספות עבור שעות, תוספות כגון רכב או פלאפון או בונוסים, והיא נקבעת כממוצע שתים עשרה המשכורות האחרונות. עם זאת, בשונה מפיצויי פיטורין, מענק פרישה עשוי לעתים לכלול גם רכיבים נוספים, בהתאם לחוזה המעסיק עם העובד.

בהתאם לחוק פיצויי פיטורין, קבלת מענק פרישה מעבודה במדינת ישראל אינה חייבת במס, כל עוד גובה המענק עומד תחת תקרה שנתית הקבועה בחוק. עם זאת, על מנת להיות זכאים למענק ולפטור ממיסוי יש למלא את הטפסים המתאים על ידי המעסיק (טופס 161) או העובד (טופס 161 א') בהתאמה.

אנו מזמינים אתכם לקבלת ייעוץ לפרישה על מנת לעזור לכם לקבל את הפרישה ברוח טובה יותר