משלי שלמה:
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
"תַּאֲוַת צַדִּיקִים אַךְ טוֹב, תִּקְוַת רְשָׁעִים עֶבְרָה. יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד, וְחֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר. נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן, וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא. מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם, וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר. שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן, וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ". (משלי י"א/כג'-כז')
"תאוות צדיקים אך טוב, תקוות רשעים עבירה" - לפנינו תקבולת ניגודית בדבר מהות מעשיהם של הצדיקים. שאיפת הצדיקים בעולם היא לעשות רק טוב וכך גם יהיה סופם. לעומת זאת, תקוות הרשעים היא עבירה - זעם ורוגז של אכזבה, כי תקוותם תתנפץ ולא תתקיים. עשייה חיובית מתוך צדק ויושר מביאה שפע טוב וברכה לעושיה.
"יש מפזר ונוסף עוד, וחושך מישר אך למחסור" - יש אדם אשר מפזר-מחלק מהונו למעשי צדקה וחסד ואף על פי כן: "ונוסף עוד" -הונו לא מתמעט אלא מתרבה, כי ברכת ה' מעשירה אותו. לעומתו, מי שחוסך מיושר - מונע עצמו ממעשי חסד מתוך תבונה הוא אך למחסור - הונו ילך יחסר ויתמעט.
המעלה שבנתינה נבונה של תרומה למעשי צדקה וחסד, שהיא מזכה את עושיה בברכת ה' אשר מעשירה אותם פיזית ורוחנית.
"נפש ברכה תדושן, ומרווה גם הוא יורא" - מעלת גומל החסד, שהוא בעל נפש מבורכת, נשמה יקרה, בה ניחן אדם בעל רוח נדיבה שנותן לחם לרעבים. היא תדושן-ותשמן, תתענג ותתברך על טוב ה'. כך גם האדם הדואג לצמא: "ומרווה גם הוא יורא" - גם משקה הצמאים והמרווה אותם, ירווה וישבע ויהיה לו טוב.
"מונע בר יקבוהו לאום, ברכה לראש משביר" - מי שלא גומל חסד אלא "מונע בר"- דגן, מהזקוקים לו, "יקבוהו לאום"- יקללוהו העם והוא יהיה מקולל, בעוד: "וברכה לראש משביר" - ברכת העם תחול על ראש משביר - על ראשו וגופו של האדם הנותן דגן באותה עת והוא גומל חסד. גמילות חסדים מביאה ברכה לעושים ולנזקקים.
"שוחר טוב יבקש רצון, ודורש רעה תבואנו" - לפנינו תקבולת ניגודית בדבר השאיפה לטוב בחיים בערך עליון. "שוחר טוב" - כל השואף במעשיו לטוב ולחיוב, יעשה הכל כדי שמעשיו יהיו רצויים לפני בורא עולם וזו הצלחתו. לעומתו "ודורש רעה" - כל השואף במעשיו לרוע ולשלילה ובמיוחד כלפי אחרים, הרעה תבוא אליו כבומרנג - כגלגל חוזר, שהרי החיים הם בומרנג, וזה כישלונו. מסקנה: שאיפה לטוב באופן מעשי מובילה לברכה והצלחה.
ד"ר אברהם גוטליב