לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן

משלי שלמה:

מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

"לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי, לְמִי מדונים (מִדְיָנִים) לְמִי שִׂיחַ, לְמִי פְּצָעִים חִנָּם, לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם. לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְסָךְ. לא, אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, כִּי יִתֵּן בכיס (בַּכּוֹס) עֵינוֹ, יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים. אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ. עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת, וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת. וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם, וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל. הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי, הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי. מָתַי אָקִיץ, אוֹסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ עוֹד".  (משלי כ"ג/כט-לה)

"לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי, לְמִי מִדְיָנִים לְמִי שִׂיחַ, לְמִי פְּצָעִים חִנָּם, לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם - יש להיזהר ולהימנע מן השיכרות. החכם שואל כאן שאלות מליציות, כדי להביא את הקורא לחשיבה נבונה והסקת מסקנות נכונה. הוא פותח בצירוף הלשוני של קריאת צער 'אוי ואבוי' ושואל למעשה, מיהו האשם כאן? מה מקור המריבות והסכסוכים? מי מתלונן ומתרגז לשווא? מי מקבל פצעים או נפצע ללא סיבה? ולמי יש עיניים אדומות או שחורות? התשובה היא אחת - לשיכור חסר השינה.

"לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְסָךְ" - לאנשים, שבמקום לישון, הם מאחרים לצאת מאוחר בלילה לנשף כדי לשתות הרבה יין ולהשתכר. הם באים כביכול כדי למדוד את עוצמת היין וטיבו, אם הוא 'יין חי', מרוכז, הנוצר רק מענבים, או שמא הוא 'יין מזוג', שהוא מסוּך במים - מהוּל במים ומתובל .

"לא, אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ, יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים" - צבע היין מושך את האדם ומדרדרו. אל תסתכל בצבעו האדום המושך את העין, אלא ביין עצמו, כנאמר: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" (אבות ד'/כז'). עליך לבחון ולהסתכל בפנימיות, שהרי, צבע היין מושפע גם מן הכוס הצבעונית היפה שהוא נתוּן בתוכה. לכן, אל תסתכל בכוס ותשתכר בשתיית יין במישרים, ללא מעצורים ותצא מן השפיות, אלא, שתה מעט, תטעם. הסכנה: שהשיכרות מקהה את חושיו של האדם והופכת לפניו את העבירות למישור, כאשר כל הדרכים ובכללן השליליות, נראות בעיניו ישרות ותחושתו שהכל מותר לו. 

"אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ" - ריבוי ביין מסב נזק רב לאדם, בדומה לארס של נחש הנושך ומכיש ונחש הארסי הצפעוני, המפריש, את ארסו באדם.

"עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת, וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת" - עיניך תראינה נשים זרות ודברים מוזרים, באופן שליבך, מקור הרגש והמצפוּן, יחוש בדברים הזויים, ההפוכים מן המציאות ומנותקים ממנה.

"וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם, וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל" - התוצאה: אתה תהיה חסר אונים, מצוי בטירוף הדעת כמו השוכב על גבי ספינה בלב הים הסוער שעומדת להיטרף - לטבוע במים, וכמו השוכב בראש החִבל, שהוא תורן הספינה, כפי שמבאר רש"י.

"הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי, הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי": שתיית היין גורמת לטשטוש חושים ולאובדן הכרה. הרהורי השיכור המשיב כביכול לשאלה שנשאלה לעיל: "לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי", בִּדבר הגורם לכל הפגעים. לא הרגשתי כלל שהכו אותי והלמו בי.

"מָתַי אָקִיץ, אוֹסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ עוֹד" - כאשר אקיץ, אתעורר ואתפקח מייני, אוסיף ואבקשנו. בהיותו מכוּר ליין, שואל כביכול: מתי זה כבר יקרה סוף סוף, שאוסיף לבקשו ולקבלו? אסור לשתות הרבה יין ומשקאות אלכוהוליים, כי הם ממכרים את האדם ומאלצים אותו להעלות את המינון ומדרדרים אותו פיזית ורוחנית לשפל המדרגה ולתהום החיים, באופן בלתי הפיך.

 אתר:   www.h-y1.fav.co.il

 ד"ר אברהם  גוטליב