משלי שלמה:
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
"שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ, וְאַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ. אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר, חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה. גול (גִּיל) יָגִיל אֲבִי צַדִּיק, יולד (וְיוֹלֵד) חָכָם וישמח (יִשְׂמַח) בּוֹ. יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ, וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ. תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי, וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תרצנה (תִּצֹּרְנָה). כִּי שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה, וּבְאֵר צָרָה נָכְרִיָּה. אַף הִיא כְּחֶתֶף תֶּאֱרֹב, וּבוֹגְדִים בְּאָדָם תּוֹסִף". (משלי כ"ג/כב'-כח')
"שְׁמַע לְאָבִיךָ זֶה יְלָדֶךָ, וְאַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ - כדאי, מומלץ ורצוי, לשמוע לדברי המוסר המתקן של ההורים ולכבדם הפניה היא ישירות אל הבן, באופן נוקב ונחרץ: אתה הבן, שמע בקול אביך אשר הולידך ורוצה רק בטובתך. וכן, אל תנהג בבוז וזלזול באמך שילדה אותך, בנימוק סרק, שהיא זקנה. כי להיפך, הזיקנה, היא ניסיון חיים, המעניק לאדם חכמה. תתנהג כפי שכבר הורינו לעיל: "שְׁמַע בְּנִי, מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (משלי א'/ח').
"אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר, חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה" - תדבק באמת אשר תרכוש אותה מפי החכם ואל תמכור אותה במחיר שקר, כדי להרוויח ממון רב. ומהי האמת? חכמה,מוסר ובינה, כדברי הפתיחה של סִפרנו: "לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר; לְהָבִין, אִמְרֵי בִינָה" (משלי א'/ב'). דברי בינה שהם תוצר יישומי-מעשי של החכמה.
"גִּיל יָגִיל אֲבִי צַדִּיק, וְיוֹלֵד חָכָם יִשְׂמַח בּוֹ" - האב שזכה לבן צדיק, ישר ומחונך עם ערכים, זכה להוליד בן חכם, שהוא כאבא. יגיל - ישמח ויהנה ממנו במלוא הנחת.
"יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ, וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ" - אתה, הבן הצדיק והחכם, מעניק שמחה וגילה, שמחת חיים סוחפת ומלאת מרץ, להוריך ובמיוחד לאמך אשר ילדה, גידלה וחינכה אותך.
"תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי, וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה" - יש להיזהר מסטיה מדרך הישר והטוב, ניאוף, העלול לדרדר את האדם לשפל המדרגה, באופן בלתי הפיך. החכם פונה אל האדם מתוך קירבה, מכנהו "בני" ומבקש ממנו: תן לי את כל תשומת לבך, בשבילך ולטובתך. כדי שתראה בעיניך, תתבונן בי, תבין ותקבל את דרכַי ואת עצותי הטובות ברצון, ותשמור בהקפדה על קיומן הראוי.
"כִּי שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה, וּבְאֵר צָרָה נָכְרִיָּה" - האשה היהודיה פורקת העול, משולה לשוחה עמוקה, חפירה עמוקה באדמה, שכל הבאים אליה, מידרדרים מבלי לשוב. והנוכריה, משולה לבאר צרה, שכל הנופל בה, מידרדר והולך עד שטובע בה. הניאוף הוא במיוחד סכנה לגוף ולנפש, הנגרמים מתוך סיכלות - טיפשות וחוסר תבונה.
"אַף הִיא כְּחֶתֶף תֶּאֱרֹב, וּבוֹגְדִים בְּאָדָם תּוֹסִף" - גם היא, הנוכריה, כמו שודד האורב בחתף (בחטף), בהפתעה לקורבנותיו ופוגע בהם מיידית. כך גם היא, מכשילה את האנשים שפוגשת ונעתרים לחיזוריה. שהרי, בני האדם הבוגדים, סופם אבדון וכיליון, ובמיוחד, הבוגד באשתו שכרתה עימו את ברית הנאמנות - נישואין, שבכך הוא עובר במזיד על "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא י"ט/ח') וגם בוגד בה'.
מסקנה:
יש לשמוע היטב לביקורת המתקנת של הורינו הרוצים בטובתנו. לשמוע, להקשיב ולהפנים, להסיק את המסקנות המתבקשות על דרך החיוב ולתקן ולשפר דרכינו. יש לדבוק באמת, מתוך יושר וכנות באמצעות החכמה, המוסר והתבונה, כשילוב מנטלי מנצח של דרך חיים נבונה ויעילה. התוצאה: שמחה, גילה ונחת להורים, וברכה והצלחה לילדים ולהורים.
חובה מוסרית-ערכית, מוטלת על האדם כבן אדם, להתרחק מן השלילה כמו מאש ולהתנהג בתבונה על-פי שיקול דעת נבון ויעיל: להיות בן אדם אכפתי, אמין, ישר וכנה לעצמו, למשפחתו ולזולת.
אתר: www.h-y1.fav.co.il
ד"ר אברהם גוטליב