ברגע שנקח אחריות על הנשמה הכלואה בתוכנו ונרפא אותה, נוכל להגיע לאכילה רוחנית נכונה, שתספק אותנו פיזית ותגרום לנו להנאה נפשית- וזהו הסוד הגדול, שעוד ידובר בו.
קיים ביטוי עממי בשפה הערבית, שמשמעותו בפרוש חופשי הוא "אל תייסרו את הנשמה". הנשמה הנמצאת בתוך הגוף מתענגת על ריחות וטעמים במובן הרוחני. יש לה עצמאות משלה ותאוות משלה. לא מדובר בכמויות המזון, אלא בחשקים: חשק למאכל או טעם מסויימים, או געגועים לריח מסויים. על כן, ברגע שתוקף אותנו חשק עז למתוק, חמוץ, או מלוח - רצוי שנאכל מאכל מסוג זה.
אם יש לנו חשק למתוק, אין זה אומר שעלינו לאכול עוגה שלמה או חפיסת שוקולד שלמה, אלא זה אומר שעלינו לספק חשק זה.
האיסור על יסורי הנשמה, מדבר גם על האיסור להמנע מאכילה. המנעות מאכילה, כמו למשל במקרה של אנורקסיה - מייסרת את הנשמה. לנשמה יש טעימה רוחנית משלה, והיא רוצה לטעום קמעה מכל דבר. השובע הרוחני והשובע הנפשי חד הם, העין המביטה באוכל היא חלון לנשמה, ואם העין שבעה הנשמה שבעה. גם האכילה בנחת תורמת לשלוות הנפש, אך מה שתורם הכי הרבה לתחושת השלווה, היא השמחה. על כן, בשעת האכילה עלינו להיות מרוכזים, שמחים ונינוחים. אין לאכול בשעת כעס, שאז הנשמה נכנסת למצוקה. ואל תשכחו להודות.התודה בסוף הארוחה תורמת לחיזוק האורינטאציה הרוחנית שלכם.הודו ליקום ולאל הטוב על כך שאפשרו לכם לסעוד את לבכם ולספק את צרכי נשמתכם.ועניין חשוב נוסף. השתדלו לאכול בחברותא. האכילה בחברה משמחת את הנשמה ומוסיפה לה בטחון ושלווה.