משלי שלמה:
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
מבוא לחלק השני שבספר משלי (פרקים י'-כ"ד)
לפנינו הקובץ השני של משלי שלמה המלך המאופיינים בפתגמי חכמה - "משלי שלמה", כמוזכר בכותרת.
בקובץ זה אוסף של פתגמי חכמה קצרים, בדרך כלל בני פסוק אחד ובהם שני סוגים עיקריים: פתגמים הקובעים אמיתות אובייקטיביות, כביכול, בעולם, כגון: "...בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת [יגון, צער] אמו" (י'/א'). יש גם פתגמים שיש בהם נקיטת עמדה מפורשת - באר היטב מה טוב ומה רע. בדרך כלל מנוסחים פתגמים אלה בצורת הנוסחה: "טוב א' מ-ב'" כגון: "טוב פת חרבה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב" (י"ז/א'). בנוסחה זו החלק הראשון של הפסוק מתאר מצב שהוא לכאורה יותר גרוע מזה המתואר בחלקו השני של הפסוק. למרות הכל בנסיבות מסוימות המתואר בחלק השני טוב יותר מהמתואר בחלק הראשון. וכן: "טוב מעט בצדקה מרוב תבואות בלא משפט" (ט"ז/ח'). תכלית כל הפתגמים להטיף לאדם מוסר וללמדו כיצד ראוי וכדאי לו שינהג.
רבי מנחם בן שלמה המאירי (צרפת, המאה ה-יג' וה-יד'), גדול חכמי פרובינציה פרובנס בתקופת הראשונים ומגדולי פרשני התלמוד, מקדים לפירושו לספר משלי, המאופיין בסדר ובבהירות, את תכולת החלק השני של הספר לאפיונו: "ואיננו הולך על סדר דברים נמשכים (רצף הפסוקים) בפרשיות כראשון (פרקים א'-ט') אבל כולו פסוקים מפורדים, אין בהם התקשרות והרכבה זה עם זה (מבחינת התוכן, אלא) רק הרכבת שכנות (מלה מנחה משותפת)...לבד מעט שיתקשרו קצת פסוקים זה עם זה (בתוכנם) וכו'. לפי הנגלה (פשט הכתוב) מְיַעֵד באמונת גמול ועונש. הערת קצתם בהנהגה מדינית (התנהגות בחיי היומיום) וקצתם בעניינים תוריים (של התורה והמצוות)..."
ממשיך המאירי ואומר שהקובץ שלפנינו, מבחינה מבנית מחולק לארבעה סדרים, כדלהלן:
* האחד - שפסוק אחד מורה על שני עניינים, עם תקבולת ניגודית. לדוגמא: "זכר צדיק לברכה- ושם
רשעים ירקב" (י'/ז').
* השני - שני חלקי הפסוק עוסקים בעניין אחד. לדוגמא: "אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין"
(ט"ו/לא'). כלומר: החלק השני של הפסוק, משלים את החלק הראשון.
* השלישי - שני דברים ממין שבח: "יראת ה' מוסר חכמה ולפני כבוד ענווה" (לא מקבילות, אלא שני
משפטים מחוברים בעלי תוכן דומה).
* הרביעי - פסוקים בהם יש שני עניינים גם כן, אבל שניהם ממין הגְנוּת: "איש תהפוכות ישלח מדון ונרגן מפריד אלוף" (ט"ז/כח').
היטיב להגדיר את מבנה הקובץ בקצרה הריק"ם - ר' יוסף קמחי (צרפת, פרובנס, המאה ה-יב'), פרשן מקרא, הוגה דעות ובלשן, בהקדמה לפירושו למשלי ב"ספר חוקה":
"רוב הפסוקים שבכאן: מחציתו שבח ומחציתו גנות ויש מתחיל בגנות ומסיים בשבח כמו 'שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה' (י'/יב'), ומהם שכולו גנות כמו 'קורץ עין יתן עצבת ואוויל שפתים ילבט' (י'/י')".
נמצאנו למדים שלפנינו בקובץ הנתון פסוקים נפרדים שכל אחד מהם מהווה אמרה של משלי חכמה, ברמה של פתגם בעל מסר חינוכי-ערכי.
ד"ר אברהם גוטליב