משלי שלמה:
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
"חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה. טָבְחָה טִבְחָהּ, מָסְכָה יֵינָהּ, אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ. שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא, עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת. מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה, חֲסַר-לֵב אָמְרָה לּוֹ. לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי, וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי. עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ, וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה". (משלי ט'/א'-ו')
החכמה מזמינה את קרואיה המעוניינים לחסות בצלה:
"חכמות בנתה ביתה, חצבה עמודיה שבעה" - החכמה, יסוד חכמות העולם, בנתה כביכול את ביתה מתוכנן היטב בקפידה, מוקף בשבעה עמודים חזקים וחצובים המפותחים ומגולפים בציורי נוי.
"טבחה טבחה, מסכה יינה, אף ערכה שולחנה" - הכינה כביכול סעודה בשרית טובה ודשנה, מזגה ועִרבה את יינה וגם ערכה את שולחנה בשאר המצרכים הדרושים לסעודה: לחם, מטעמים וכלים נאים. החכמה הכינה תקרובת ראויה לאורחיה - החכמה מיועדת לכל אדם החפץ בחיים חיוביים מתוך תבונה וחשיבה. "שלחה נערותיה תקרא, על גפי מרומי קרת" - לאחר מכן כביכול, שלחה החכמה את נערותיה להכריז על הסעודה במקומות הגבוהים של גגות הקריה, כדי שיבואו להנות מטובה.
"מי פתי יסור הנה, חסר-לב אמרה לו" - כל פתי שנוטה להאמין לכל דבר, מבלי שיבדוק היטב את הנתונים, מוזמן לסור לכאן ולצבור ניסיון חיים. המוזמנים רשמית הם חסרי ניסיון החיים וחסרי בינה. הפיקחים לא הוזמנו כי ברור שיבואו מאליהם כפי שנראה בהמשך. הלצים שאינם לוקחים את החיים ברצינות מינימלית, גם הם לא הוזמנו כדי שלא יבזו את המזמינים.
"לכו לחמו בלחמי, ושתו ביין מסכתי" - אומרת החכמה: בואו מוזמנים ואכלו מן הסעודה שהכינותי.
"עזבו פתאים וחיו, ואשרו בדרך בינה" - העצה הטובה: עזבו את דרך הפתיות - להחזיק בדבר מסוים מבלי לבדוק ולהפעיל שיקול דעת. התוצאה: תחיו חיים טובים ואז "אִשרו"- תלכו ישר, תצעדו "בדרך הבינה", היא דרך המוסר, עם הפקת לקחים. זוהי דרכם של החכמים החיים בתבונה וביעילות. אפשר גם לומר שהקריאה לעזוב את הפתיות פונה גם לחכמים שלעתים טועים בהפעלת שיקול דעת לא נכון. דהיינו, יש לבדוק באופן מעמיק כל דבר ודבר. החכמה היא זכות כדרך חיים הפתוחה לכל המעוניין בחיים טובים.