חפש מאמרים:
שלום אורח
22.11.2024
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

פרשת ההטרדה המינית של יצחק לאור: ד"ר אורית גלילי מגיבה

מאת ד"ר אורית גלילי

לפני שבוע קיבל ד"ר יצחק לאור, פעיל שמאל, משורר, מחזאי, סופר, חוקר ומבקר, בימה של שבעה עמודים – ושער כמובן – בעיתון "העיר", וזאת כדי לשטוח את טענותיו נגד המתלוננות נגדו על אונס והטרדה לכאורה. "העיר" הוא עיתון השייך לרשת שוקן, הבעלים של עיתון "הארץ" שבו לאור ממשיך, דרך אגב, לכתוב הגות פובליציסטית, אינטלקטואלית, ספרותית, לגבוהי מצח כמוהו. ההגות הזו מעידה על הפיצול שעוד ידובר בו כאן, שכאילו מתנהלת לה במנותק ואינה מכירה ביקום מקביל, הסייבר ספייס, שאותו לאור מגדף, מבזה ומשפיל.

לא הייתי נדרשת לכך אלמלא שני עניינים:

א. כחוקרת תקשורת אני מתקוממת נגד כתב השטנה על הבלוגוספירה, המעיד על בערות בלתי נסבלת. הבלוגוספירה היא אחת המהפכות הדרמטיות והחשובות בתולדות תקשורת ההמונים.

ב. הייתי עורכת חדשות בדסק "הארץ" בשנים שיצחק לאור היה שם. האם היתה שם הטרדה מינית מילולית המיוחסת לו? כמובן שהיתה.

ובפתח דברי, בקשה: אנא סלחו לי על הפוסט הקצת ארוך יותר מהרגיל; בכל זאת לאור קיבל, כאמור, שבעה עמודים בהעיר.

לאור כותב שנותרו לו ידידות נפש מאותה תקופה. לכאורה הייתי יכולה להיחשב ביניהן. לאור ואני תמיד ניהלנו במסגרת המפגשים בעבודה ולעתים ברחוב שינקין שבו נתקלנו באקראי, דיאלוג שבמרכזו נושאים פוליטיים. השקפותינו דומות בתיאוריה, המחלוקת היא אולי בפרקטיקה. אבל לשיחות האלה תמיד השתרבבו משפטים שבחסות החוק של היום בהחלט נחשבים להטרדה, אפילו בוטה. לא ביטאתי אז התנגדות מילולית לשיח הזה: 1. כי הוא תמיד היה שזור בשיח אידיאולוגי פוליטי שבחיי היתה לו חשיבות מרכזית ובו אני עוסקת גם כיום. 2. כי נשים – בוודאי היו אז ולצערי גם היום, ב-2010, נטולות הגנה יותר מגברים. 3. כי הסתכלות במשקפת פסיכולוגיסטית על אנשים בכלל – נשים וגברים – בחיי הבוגרים היא זו שיצרה אצלי מיסוך למול פגיעה אפשרית.

בעל דימוי מהפכני

בהקשר הזה אישיותו של "חברי לעבודה", היתה די שקופה: קל היה להבחין בפיצול שבו נקט כלפי נשים מסוימות שהיוו עבורו מין "מדונות קדושות" ושהיו חסינות יותר מפני הטרדה, לבין הנשים שהיו יעד להטרדה. גם ההמשך העיד על כך. יצחק לאור רכש בשנות התשעים תואר ד"ר, וגם כאן הפיצול באישיותו נחשף. לכאורה הוא היה בעל דימוי מהפכני של מי שגם שילם מחיר אישי בלתי נסבל על עמדותיו האמיצות, וזאת לעומת אנשים שתויגו כפחדנים בעיניו, שאינם מהפכנים כמוהו. אבל בפועל לאור תמיד היה מקושר למלגות ותמיכות מסוגים שונים שאפשרו לו לכתוב מבלי להגיע לקושי קיומי כלכלי, על אף שזה לא הפריע לו אף פעם להתלונן דרך קבע שהוא מקופח. אני לחילופין עשיתי את הדוקטורט לבד בתחילת שנות האלפיים, כאם חד הורית, ללא שום רשתות של תמיכה כלכליות או חברתיות. זה היה לאחר שפרשתי מ"הארץ", בדיוק באותה השנה שהוא פרש. כאשר היה נדמה לי כי לפחות מבחינת התואר האקדמי הושג שיוויון מסוים בינינו, שהרי אינני גבוהת מצח כמו לאור ובוודאי לא מרובת כשרונות כמוהו, הופתעתי כי ברגע קבלת התואר הפכתי בעיניו לאוויר. משהו במשוואה השתבש ויצר אצל לאור תוקפנות חדשה מסוג אחר.

אז ממי פוחדות המתלוננות?, שואל לאור בלעג ומשים עצמו קורבן חסר ישע לכת נשים אפלה ושטנית. ובכן הן פוחדות בין השאר משוערי הסף שלאור מתנאה בהם בשמותיהם ושיצאו להגנתו. ואכן, השפעתם של אלה בישראל (ואני מתייחסת אליהם בהשאלה לצרכי מטאפורה כללית ולא כיחידים שאותם אני אוהבת מאד) – שבה הבלוגוספירה אינה מצליחה לקרוע את מסך השרירות בהכתבת השיח הציבורי על ידי האליטות הגבריות –היא עדיין מאד משמעותית. ייתכן שזה מה שמאפשר ללאור ל"לכלך" בכזו קלות ולהתגולל על היקום המקביל, הבלוגוספירה, שלא ירחק היום והוא יהפוך ליקום העיקרי. מה לא אמר עליה? שהכותבים בה, כמוני, הם "סוטים", או שהם "אספסוף עם אינטרנט מהיר", או שהן נשים שמייצרות "פטפוטים ועושות מהומה" – כי הרי ידוע שזה מה שעושות נשים, ובכלל מדובר ב"קשקוש של אשה אומללה" – כך לפי התפיסה השמרנית והחשוכה של לאור, הליברל הנאור.

לאור קובל כי לבלוגוספירה פוטנציאל של לינץ' כי היא משוחררת להשקפתו מצורך ההוכחה ומהאחריות לעובדות. אבל אלה דברים שנכתבים מנקודת ראות מאד צרה. הבלוגים, בניגוד לעבר, מאפשרים התבטאות של יחידים. לפני 12 שנה מאט דראדג' (Matt Drudge) – בלוגר המתעסק ברכילות פוליטית, סיפק סיקור נרחב לפרשת מוניקה לווינסקי (Monicagate) והשיג בכך את מה שמכונה "השחרור מהכבלים" של שומרי הסף. הבלוגים הם צורה חדשה של תקשורת שיתופית העוקפת את שומרי הסף המסורתיים והם מאפשרים ליחידים להצטרף לשיח הציבורי. הבלוגוספירה מסייעת למהפכת הדמוקרטיזציה של השיח ובאופן חלקי היא כן מצליחה לייצר שיח ציבורי אלטרנטיבי ובעל משמעות, כל זאת אחת עשרה שנים מאז 1999, השנה בה הבלוגינג (כתיבת הבלוג) התגלה ככלי תקשורת והמוצר "בלוג" יצא לשוק התקשורתי.

שיח ציבורי אלטרנטיבי

כוחה של הבלוגוספירה מתעצם בין השאר במפגש עם הכיסוי העיתונאי המסורתי המודפס והמשודר והכיסוי התקשורתי של מערכת הבחירות האחרונות בבריטניה מעיד על כוחה המתעצם של המדיה החדשה שפועלת ביקום המקביל. הדיווח של "עיתונות הזרם המרכזי" נסמך במערכת הבחירות הזו יותר ויותר על בלוגרים והאינפורמציה בבלוגוספירה הכתיבה במידה רבה את המגמות בדעת הקהל בבריטניה. הבלוגים, לידיעתו של לאור, הם סוג חדש של עיתונות משתתפת, נטולת היררכיה ומקור משיכה בעיקר בזכות החופש מכבלים שהוגדרו ומוגדרים עד היום בשרירותיות, מלווה לעיתים בזחיחות ושביעות רצון עצמית, של שוערי הסף.

לאור תמיד הטיף למציאות משוחררת מכבלים בלהט ובשכנוע פנימי, כל עוד זה היה קשור לערבים או לפלשתינאים, או כשזה היה קשור ליחסי עבודה בין מעביד עתיר נכסים נצלן לבין עובד מנוצל. כעת, כשהמדיה הזו פנתה נגדו לאחר קשר השתקה אליטיסטי תרבותי, שאינו מכוון וזדוני ובזה אני חולקת על כמה מעמיתותי שהתייחסו לפרשה זו, הוא בוחר לראות את המדיה היותר דמוקרטית הזו לא פחות ולא יותר כבעלת פוטנציאל לביצוע לינץ'. לאור, שהציג את עצמו כמי שכל חייו נלחם בממסדים היררכיים, לא מוכן לקבל את תהליך הפתיחות הזה בעיתונות.

ההשוואה לפולנסקי מופרכת

האם הפרשה הזו בהכרח מייצגת את התהליך של המהפכה התקשורתית תרבותית המתרחשת בעצם ימים אלה ושהשלכותיה הן מכריעות בנוגע לאופיו של המרחב הציבורי? גם עכשיו, לאור העובדה כי ערוץ 10 שפרסם את הפרשה בתוכנית "המקור" איננו בסופו של דבר ערוץ 2 ההמוני, נותר הסיפור של לאור במידה רבה חלק משיח תל אביבי פנימי. לבלוגוספירה, אם כך, יש עדיין הרבה מה לעשות בנדון.

ולסיום: יצחק לאור נתלה בסימפטיה שגילתה כלפיו ג'ודית באטלר כאשר הישוותה לדבריו את הסיפור שלו לרדיפה המתנהלת כלפי רומן פולנסקי מאז הואשם בארצות הברית באונס קטינה ונאלץ לגלות לאירופה כאשר צו מעצר תמידי מרחף מעל לראשו. לאור מבקש להציג את עצמו כקורבן גם כאן: לפחות פולנסקי נשפט, הוא כותב, ואילו לגביו הסתפקו במשפט שדה. אבל יש הבדל מהותי שממנו לאור מתעלם: הקורבן בפרשת פולנסקי כבר מזמן סלחה לו והיא פועלת בכל הערוצים, כסוג של מחווה אישית אנושית, כדי שיסתיימו ההליכים המשפטיים נגד הבמאי המחונן (רוצו לראות את "סופר הצללים") ובעיקר כדי שהפרשה תהיה מאחוריו וגם מאחוריה. נראה כי לקורבנות לכאורה של לאור אין כיום שום רצון לסלוח ובטח שאין להן שום תמריץ לעשות כך לאור מונולוג השינאה שלו שפורסם ב"העיר".

כחברתו לדסק "הארץ" לשעבר אני מציעה לו פשוט – לבקש סליחה.

המאמר התפרסם לראשונה בבלוג של ד"ר אורית גלילי

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

ד"ר אורית גלילי - צוקר, ממארס 2011 משמשת כראש הצוות לתקשורת פוליטית של יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו. עיתונאית "הארץ" לשעבר, בעלת תואר שלישי בתקשורת פוליטית ומחברת של שני ספרים בתחום מחקר זה. מלמדת את הקורסים מנהיגות פוליטית בעידן המדיה החדשה וסוגיות במיתוג ושיווק פוליטי באוניברסיטאות בר אילן ותל אביב.

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת ד"ר אורית גלילי - צוקר

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקראקטואליה18/08/14970 צפיות
לפני 24 שנים הייתי עיתונאית ב"הארץ", ופעם כתבתי משהו שלא נשא חן בעיני אהוד אולמרט. הוא שיגר מכתב לעורך, שלא ראיתיו, כיוון שהוגדר בעיתון כ"נבזי ומלוכלך במיוחד". אלה היו השנים העליזות של אולמרט. הוא חגג את השררה עד הסוף, ביהירות, גאוותנות וזחיחות אין קץ. עיתונאיות כמוני וכמו עמיתתי חנה קים, שעסקה בפרשת החשבוניות הפיקטיביות של הליכוד בבחירות 88', הוא לא ראה ממטר, ומנהלת הלשכה שולה זקן מעולם לא חשבה שעליה לחזור אלי במסגרת תפקידי... המשך במאמר

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקראקטואליה19/01/111473 צפיות
הכרעת הדין במשפט נשיא המדינה לשעבר משה קצב זכתה להערכה מקיר לקיר. אך דווקא הפרק שכולל התקפה משונה של הרכב השופטים על אמצעי התקשורת מותירה תחושה לא נוחה שיכולה להקרין גם על מסקנותיהם הגורפות לגבי אשמתו של קצב.

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקרדמוקרטיה ושלטון23/12/101383 צפיות
כניסת נשים למקצוע העיתונות, או בז'רגון, הפמיניזציה של אמצעי התקשורת, היא אחד הגורמים המרכזיים אשר באמצעותם הוסברה בעשורים האחרונים מהפכת הסיקור האמריקאית כלפי מעשי ניאוף של פוליטיקאים גברים. אל ישראל זה הגיע באיחור – אבל הגיע. מהפכה ברוכה זו יכולה להסביר את ההבדלים בסיקור המשוחרר והראוי של אמצעי התקשורת בפרשת מינוי מפכ"ל המשטרה, לעומת הסיקור בפרשת מינוי הרמטכ"ל.

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקראקטואליה11/12/101250 צפיות
ג'ו מור היתה בשנת 2001 יועצת מיוחדת לשר התחבורה סטפן באיירס בממשלת הלייבור השנייה של טוני בלייר. לרוע מזלה היא שיגרה ב-11 בספטמבר 2001 – יום הפיגוע במגדלי התאומים – מייל בו נכתב: "זהו יום טוב כדי לקבור חדשות רעות".

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקראקטואליה09/12/101200 צפיות
בתחילת השבוע, בהרצאה שקיימתי בראשון לציון, נשאלתי על ידי מישהו בקהל מדוע אינני מעריכה את ציפי לבני, מנהיגת קדימה. שאלתו השנייה היתה: מדוע הסתפקתי בכך ואינני מרבה עוד יותר למתוח עליה ביקורת. השאלה שלו באה בעקבות ראיון שנתתי כמה ימים קודם לכן לאילה חסון בתוכנית "הכל דיבורים".

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקראקטואליה19/11/101489 צפיות
כמרצה לתקשורת אני שומעת לא מעט תלונות על כך שהמדיה מכתיבה את דעתה – ממש בכפייה ובעריצות – על קהל צרכניה. הקובלנה החוזרת ונשנית, בקרב סטודנטים ובעיקר בציבור הרחב, נשמעת בנוסח די אחיד: “מדוע שלא נקבל את העובדות והנתונים מהתקשורת ואז נחליט לבד? איננו רוצים את תכתיבי הפרשנות של העיתונאים”.

מאת: ד"ר אורית גלילי - צוקראקטואליה22/08/101657 צפיות
מסקנות לגבי תפקיד ותיפקוד התקשורת כעולה מהתפתחות פרשת מסמך גלנט תוך השוואה לפרשת ווטרגייט - מתוך בלוג תקשורת של ד"ר אורית גלילי, העוסק בנושאי פוליטיקה ותקשורת.

מאמרים נוספים בנושא חברה ומדינה - כללי

מאת: בנימין קלינגרחברה ומדינה - כללי05/10/222725 צפיות
לא פעם אנו מתלבטים אם להחליף גג,לבנות גדר,פרגולה,גאקוזי, לסגור חניה או מחסן ולהשכיר אותו או לפעמים לפצל דירה אחת לשניים / שלוש ויותר. להשכירם אבכדי לקבל הכנסה חודשית. כן אז ייתכן ולקחתם סיכון והתחלתם לבצע עבודה הטעונה היתר, והופ הפיקוח הופיע. לא חשוב אם בגלל תלונה של שכן "נחמד" או מכל סיבה אחרת אתפ בבעייה וככל שלא תדעו מה זכויותכם וכיצד להתנהג אתם עלולים להסתבך. לנו במשרד קלינגר בנימין ניסיון רב בהתמודדות עם ביקורי פתע של הרשויות,צווי הפסקת עבודה,צווי הריסה מנהליים שיפוטיים ועוד.

מאת: בנימין קלינגרחברה ומדינה - כללי02/05/222028 צפיות
השקעה בקרקע חקלאית היא נושא שמעניין אנשים רבים וניתן לדון בו בהרבה מאוד אספקטים. קיימים היבטים רבים שצריך לבדוק לבחינת כדאיות השקעה בקרקע כזו ובמאמר זה נתמקד באחד הקריטריונים המרכזיים. ראשית, כשבאים להשקיע בקרקע חקלאית, חשוב לזכור את המובן מאליו, כי מדובר בהשקעה ספקולטיבית בהגדרה. קיים בה סיכון וגם המשקיע צריך להביא בחשבון שהרבה פעמים טווח השקעה עד להפקת תשואה ראוייה הוא ארוך יחסית – הוא לא טווח קצר! לרוב שינוי יעוד לא יתרחש בתוך שנים בודדות. אין בעובדה הזו בכדי לפסול את ההשקעה כקרקע כזו, אבל חשוב לזכור את הדבר.

מאת: אבי בכרחברה ומדינה - כללי28/11/211836 צפיות
גולדה מאיר (מאירסון) היא ללא ספק מיתוס יהודי, מיתוס ישראלי ומיתוס לאומי, גולדה היא לא רק מיתוס לאומי, גולדה הצליחה להתמקם מכוח אישיותה בתודעה כמיתוס בינלאומי חוצה מגזרים ומגדרים, אישיותה המרתקת וסיפור חייה הינם נרטיב לאומי, ציוני, ועולמי. דמותה ופועלה המרתקת מהווה לנו כיהודים החיים את העבר וההווה הציוני אבן דרך ודוגמה ומופת לאישה אשר הקדישה את חייה ופועלה לחלוטין לעם היהודי ושימשה אור לנשים בכל העולם כאישה אשר "עשתה את זה ובגדול" והגיעה למקומה ומיקומה הגבוהים כראשת ממשלה בזכות אישיותה ועשייתה בלבד ללא מורא ללא חסד או התחסדות ואת כל זה עשתה בעולם גברי ושוביניסטי במיוחד בשנים בהם חיה ופעלה.

מאת: בנימין קלינגרחברה ומדינה - כללי09/09/207660 צפיות
הרשות לאכיפה במקרקעין (היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה לשעבר) היא יחידת סמך במשרד האוצר, כפופה לשר האוצר ופועלת כיחידה עצמאית. ייעודה הוא להיאבק בעבירות התכנון והבניה ולבצע פיקוח על הועדות המקומיות. ביום 19.6.2016 קיבלה ממשלת ישראל החלטה מספר 1559 "חיזוק אכיפת דיני התכנון והבנייה" מתוך הבנה שמדובר ביעד אסטרטגי של מדינת ישראל שעל רשויות המדינה להוביל על מנת להגן על התכנון והבנייה ולבצר את שלטון החוק. החלטת הממשלה שמה את היחידה לאכיפה במקרקעין בחזית המאבק בעבירות התכנון והבנייה, מעניקה אחריות, כלים ומשאבים לממש את האחריות המוטלת עליה. תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, העניק לרשות את הסמכויות הנרחבות לממש את האחריות כאמור.

מאת: אדיר בנימיניחברה ומדינה - כללי18/08/182074 צפיות
בתיאוריה הפוליטית שלו, שאף ז'אן ז'אק רוסו, ליישב בין האינדיבידואליזם הקיצוני שבו דגל, לבין השמירה על הסולידריות החברתית. רוסו האמין כי הרגש האנושי הטבעי הוא רגש של סולידריות בין בני אדם שהוא גם הבסיס לחיים בקולקטיב

בית המשפט העליון דן לאחרונה ודחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, כב' השופטת מ' סוקולוב מיום 18.10.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן (כב' השופט העמית מ' בן-חיים), בע"א 39527-06-17, מיום 10.07.2017, שם נדחתה בקשתו של העותר להאריך את המועד להישפט על הודעת תשלום קנס, מיום 10.05.1998.

מאת: עומריחברה ומדינה - כללי23/05/172267 צפיות
חברות ואתרים גדולים בתחום הקניות אונליין (E-commerse) כמו איביי, אמזון, דיל אקסטרים, אליאקספרס, אתר Zipy הישראלי ודומיהם, החלו לאחרונה לחייב את הלקוחות שלהם להזין גם את המיקוד שלהם באזור הזנת הכתובת לפני ביצוע רכישה. אם בעבר עניין זה היה רשות בלבד, היום לא תוכלו להמשיך בתהליך הקניה שלכם אונליין אם לא תזינו

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica