המילה "דיכאון", מעוררת אצל רובינו קונוטציות של שינויים במצב הרוח הנגרמים בעקבות אירועים קשים או טראומטיים. אולם התפיסה הזאת אינה מדויקת – דיכאון בהחלט יכול להופיע עקב אירוע טראומטי, אולם ברוב המקרים הוא תוצר של תמונה קלינית עמוקה יותר, שבה שולטים עצבות ודיכאון.
דיכאון הוא הפרעה שכיחה למדי באוכלוסיה, וכיום נדמה שהיא פורצת בגילאים צעירים יותר מבעבר ותוקפת אחוז גדול יותר מהאוכלוסייה.הסיבה להופעת הדיכאון ולעלייה בשכיחותה אינה ברורה לחלוטין אך הינה משותפת לגברים ולנשים, לחברות מזרחיות ומערביות כאחד. חלק מהסיבות שנחשבות כפרמטרים התורמים לעלייה בשיעורי הדיכאון כוללות: עלייה בשיעורי הגירושין, עישון, צריכת סמים ולאלכוהול, גורמים סביבתיים, שינויים גנטיים ועוד.
מה זה דיכאון?
דיכאון הינו מצב מתמשך שבו ישנה הפרעה במצב הרוח שמתבטאת בעצבות ייאוש אובדן הנאה וקשיים בתפקוד. דיכאון מתאפיין במסמנים ביולוגיים כימייים לצד מסמנים נפשיים אישיותיים. על פי הגדרה נפשית, דיכאון קשור לאובדן והוא הפגם שבאהבה. כדי להיות יצורים אוהבים עלינו להיות מסוגלים להתייאש בשל מה שאנו מאבדים ולהיות מסוגלים לאבד. דיכאון הוא חוויית האובדן ללא האהבה, הוא הויתור על האהבה בשל חוויית האובדן .
דיכאון הוא ההתמודדות עם האובדן, הוא הנוכחות המתמדת של האובדן בחיינו, ללא יכולת להיקשר לעצמינו לאחרים ולעולם. אדם הנמצא במצב דיכאון מרגיש גלמוד, הוא מרגיש את חוסר הטעם הסובב אותו. כך ביטויים של דיכאון קליני, חוסר היכולת לאהוב ליהנות, קשיים בשינה עצב וקושי בתפקוד - קשורים כולם לחוסר היכולת של האדם המדוכא למצוא טעם בדברים, להיקשר. היכולת לאהוב היא זו שמאפשרת לנפש להגן על האדם מפני חוויות בסיסיות אלו של אובדן של חוסר טעם .
טיפול בדיכאון - טיפול שיכול להיעשות באמצעות תרופות, פסיכותרפיה או טיפול קוגנטיבי התנהגותי כרוך בהחזרת יכולת שלנו להתנחם באהבה, לראות את הטעם והיופי שיש בעולם, למרות חוסר הטעם, למרות האובדן המהותי הכרוך בהיקשרות לדברים. השפה הרפואית, טשטשה במידת מה את המונח דיכאון, החוויה הקיומית של חוסר היכולת לאהוב, להיקשר להרגיש שמחה וחיוניות , עם הסימפטומים של התופעה, הכאב הרגשי, הכופה עלינו את עצמו נגד רצוננו . יש ודיכאון זה הינו מעין עצב העומד בבסיסם של החיים כמעין כאב הצובע את הכול, האדם מתפקד עובד חי ונקשר ואולם ברקע ישנו עצב דכדוך ויגון, במקרה זה נכנה את הדיכאון דיכאון מינורי או דיסטמיה ; יש והדיכאון צובע את הכל, וחוויית האין משתלטת, חוסר היכולת לתפקד עצב קיומי והתמוטטות של העולם והמציאות הופכות את החוויה למעין גל עכור השוטף את הכל, אז נכנה את הדיכאון דיכאון קליני .
מהו דיכאון קליני?
דיכאון קליני מוגדר ב DSM IV כמצב בו מתקיימים מספר סימפטומים לפרק זמן ממושך ללא אובדן במציאות שיכול להסביר את המצב (כגון פרידה או מוות) .
ניתן לחלק את התסמינים של דיכאון קליני לשלוש קבוצות מרכזיות:
הקבוצה הראשונה של תסמיני דיכאון קליני היא במישור הגופני והיא כוללת , בעיות משקל ואכילה, היעדר תיאבון, עלייה או ירידה במשקל , קשיים בשינה (היכולים להתבטא בעודף או במחסור בשינה וקשיים להירדם), עייפות וחולשה, רתיעה ממגע , ובעיות בקיבה.
הקבוצה השנייה של תסמיני דיכאון קליני כוללת הפרעות במישור הרגשי והתפקודי. היא כוללת: אובדן הנאה, ירידה בכמות האנרגיה וביכולת לפעילות - עד כדי קושי לצאת מן הבית ולתפקד באופן בסיסי, מצבי רוח שונים הכוללים עצבות, מועקה, רוגז ואפאתיות, חוסר עניין במגעים חברתיים, ריקנות ופסימיות, תחושה של חוסר משמעות והיעדר תקווה, וריבוי בשנאה וביקורת עצמית .
הקבוצה השלישית של תסמיני דיכאון קליני קשורה במידה רבה לקבוצה השנייה והיא כוללת פגיעה במישור הקוגנטיבי. פגיעה זו מתבטאת במעגלי מחשבות פסימיות ואמונה ששום דבר טוב לא יכול לקרות, בירידה ביכולת לריכוז, בפגיעה בזיכרון, בשיפוט לקוי המתבטא בעיקר בהיעדר הערכה עצמית, התמקדות בפרשנות צרה ולעיתים במחשבות אובדניות.
הופעה של מספר תסמינים משלושת הקבוצות תגרור בדרך כלל אבחנה של דיכאון קליני, אולם חשוב לזכור כי עצם ההגדרה של הדיכאון אינה המשמעותית, וכי לעיתים קרובות יכולים להופיע תסמינים חלקיים של דיכאון קליני, כגון: עצבות כרונית או היעדר ערך עצמי בסיסי, וזאת לצד תפקוד תקין וכי לאנשים שונים ביטויים שונים של הבעיה. המישור המשמעותי בשאלה "האם אני דיכאוני?" אינו צריך להיות חיצוני (מספר תסמינים ומשך הופעה), אלא פנימי- "האם טוב לי ?", "מה מידת ההנאה שאני חש בחיי?", "האם אני אופטימי?", ו"מה רמת העניין שיש לי באנשים ובקשרים". במקרים רבים טיפול פסיכולוגי יכול לסייע בתחושות אלו באמצעות הבנה, קרבה, אמפתיה ותמיכה, גם אם לא מדובר בהגדרה המדויקת של דיכאון קליני.
טיפול בדיכאון
טיפול פסיכולוגי בתחושת דיכאון- יש שני אופנים מרכזיים של טיפול בדיכאון,
1. האופן הראשון של טיפול בדיכאון הוא תרפיה גופנית הכוללת טיפול תרופתי שינוי הרגלי תזונה פעילות גופנית או במקרים קיצוניים טיפול ב ECT (טיפול בנזעי חשמל). שיטות אלו של טיפול בדיכאון רואות בדיכאון תוצאה של חוסר איזון כימי במוח - כגון מחסור בסרוטנין, שניתן לטפל בו באמצעות החזרתו של איזון זה.
2. האופן השני של טיפול בדיכאון מכונה גם התרפיה בדיבור. שיטה זו כוללת פסיכותרפיה דינאמית, טיפול קוגנטיבי- התנהגותי ועוד שיטות שבאופן כללי מנסות להתמודד עם הבעיות האישיותיות, הרגשיות והקוגנטיביות שבבסיסה של תפיסת העולם והעצמי .עפ"י שיטה זו של טיפול בדיכאון, דיכאוניות האדם הינו חלק בלתי נפרד מן הבעיה ויש לחולל שינוי בתפיסותיו על מנת לסייע לו להתמודד.
טיפול אינטגרטיבי בדיכאון לא מנסה לעשות הפרדות אלו בין הכימיה והביולוגיה לגורמים אחרים הקשורים לחוויה של האדם, לקשריו, לעולמו הרגשי ולאמונות שלו לגבי העולם. ההתייחסות אל דיכאון כבעיה מערכתית מתייחסת לאדם כיצור מורכב בעל מוח ונפש. בפסיכולוגיה, טיפול בדיכאון מכבד את האדם, את קשייו ותובע ממנו להתמודד עם עצמו, עם קשייו ועם ההימנעויות שסיגל לעצמו עם השנים מקשר, מאהבה ומאופטימיות, כל זאת תוך הבנה הדרגתית של האופן שבו דיכאון מאפשר לאדם להתמודד עם חוויית האובדן שהיא משמעותית כל- כך ביצירת היכולת לאהוב.
טיפול בדיכאון דורש להטמיע את התפיסה כי בפעמים רבות המניע מאחורי לדיכאון הוא אובדן אמיתי, פרידה או מוות של אדם אהוב שבהם היגון הופך לדיכאון שמאיים לטרוף את הכול. בפעמים אחרות לא נמצאת סיבה חיצונית הנראית לעין, ואדם שלכאורה יש לו הכל עדיין חווה רגשות קשים אלו בעוצמה.
ההנחה שעומדת מאחורי טיפול בדיכאון היא כי יש להתמודד עם חוויות אלו של אובדן ולעבד אותן רגשית וקוגנטיבית על מנת לאפשר חזרה למסלול התקין של חיים בעלי משמעות ויכולת לאהוב למרות חוויית האובדן.