רקע עובדתי
התובעת היא חברה ישראלית העוסקת בייצור ושיווק מוצרי טקסטיל, שבמסגרת עיסוקה היא מייצאת את מוצריה לחו"ל. לצורך כך, היא נעזרת בשירותיה של הנתבעת, המשמשת כסוכנת בישראל של המוביל הימי. בתמורה לשירותיה, גבתה הסוכנת, בנוסף לתשלומים עבור הובלת המטענים, שני תשלומים נלווים נוספים: תשלומי TCH ותשלום היטל מעבר בתעלת פנמה.
היטל THC-Origin (Terminal Handling Charge)הוא תשלום המשולם בגין טעינת מכולות הנושאות את הטובין בנמל המוצא. היטל THC-Destination (Terminal Handling Charge)הוא תשלום המשולם בגין פריקת מכולות הנושאות את הטובין בנמל היעד.היטל Panama Canal Surchargeהוא היטל שמוטל בגין מעבר מכולות הנושאות מטענים בתעלת פנמה.
משנדרשה החברה לשלם חלק מההיטלים ישירות לנמל חיפה (באמצעות חברת שילוח בינלאומית), עלה בידה להבין כי הסוכנת לא שילמה לנמל את ההיטלים עבורה, ולכן ביקשה מהסוכנת להשיבם אליה.
בין הצדדים התנהלו מגעים שהובילו לחתימת הסכם פשרה, שלטענת החברה אין לו תוקף. בנסיבות אלו, הגישה החברה תביעה להשבת הסכומים ששולמו בעד ההיטלים בטענה שהסוכנת פעלה כלפיה במרמה והטעיה וגרפה לכיסה כספים שלא הגיע לה תוך עשיית עושר ולא במשפט.
טענות הצדדים
לטענת החברה, היא חויבה בגין היטלים שהיו אמורים לשקף תשלומים לצדדים שלישיים אותם הסוכנת הייתה צריכה להעביר לאותם צדדים שלישיים. משלא העבירה הסוכנת את תשלום ההיטלים לצדדים שלישיים היא זכאית להשבתם. החברה טענה כי הסוכנת פעלה כלפיה במרמה והטעיה וגרפה לכיסה כספים שלא הגיעו לה תוך עשיית עושר ולא במשפט.
לטענת הסוכנת, יש לדחות את התביעה מבחינה פרוצדורלית ומבחינה מהותית. מבחינה פרוצדורלית, הסוכנת טוענת היעדר יריבות בין הצדדים, שכן הנתבעת צריכה להיות המוביל הימי. מבחינה מהותית, טוענת הסוכנת כי ההיטלים בהם חויבה לא נועדו לשמש החזר הוצאות וכך גם לא הוצג בפני החברה. מדובר בסכומים קבועים שנקבעו בתנאי השוק, שאמורים לשקף דמי טיפול במכולות בנמלי הטעינה והפריקה ובגין המעבר בתעלת פנמה.
בנוסף טענה הסוכנת כי בין הצדדים הושג הסכם פשרה בנוגע למרכיב זה של דמי הטיפול, וכי התנהלותה של החברה לאחר הפשרה מלמדת כי אימצה את ההסכם ופעלה על פיו.
דיון והחלטה
לעניין טענת החברה כי הסוכנת התנהגה כלפיה בהטעיה ובמרמה, קבע בית המשפט כי החברה לא הצליחה להוכיח כי הסוכנת יצרה כלפיה מצג, בכתב או בע"פ, לפיו חיובי היטל ה-THC נועד לשמש רק להחזר הוצאות. כמו כן, בנסיבות המקרה, לא הוכיחה החברה כי הייתה לסוכנת כוונה להטעות או לרמות את החברה בכל הנוגע לתשלום ההיטלים. על כן, החברה אינה זכאית להשבת סכומי ההיטלים ששולמו לסוכנת.
לעניין זכאות החברה לקבלת הכספים חזרה, בית המשפט קבע כי משעה שהחברה הייתה מודעת למהותו של החיוב, ואף המשיכה לשלמו ללא כל הסתייגות וללא דרישה להתחשבנות במשך השנים, היא אינה יכולה לטעון לאחר כל השנים כי היא זכאית להשבת הכספים. אחת העובדות שמוכיחות כי החברה הייתה מודעת למהותו של החיוב, הינה גובה החיוב הקבוע שנגבה במהלך השנים.
בהערת אגב קבע בית המשפט כי לולא הייתה התביעה מתקבלת, לא היה בטענה הפרוצדוראלית של היעדר יריבות להתקבל, שכן התנהלות הסוכנת בניהול המשא ומתן עם החברה מצביע על כך שהיה בידי הסוכנת להשפיע ולהכריע בתביעותיה הכספיות של החברה.
בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי יש לדחות את תביעת החברה במלואה ולחייב אותה בהוצאות משפט.
[ת.א (ת"א) 12715-12-17 (ניתן ביום 20.2.202) ע"י כב' השופטת ירדנה סרוסי]