הרמת מסך לצורך גביית מסי יבוא

הרמת מסך לצורך גביית מסי יבוא

עו"ד גיל נדל, עו"ד דייב זיתון, עו"ד עומר וגנר

רקע

רשות המסים, כרשות מינהלית, מחזיקה בידי כלי אכיפה רבים לצורך גביית חובות מס. בין היתר, רשאית רשות המסים בנסיבות מסוימות להטיל עיקולים, לעכב שחרור משלוחי יבוא, לדרוש קנסות אם חוב לא שולם במועד, ועוד.

אחד מן הכלים שהוקנה לרשות המסים הוא לבצע, בנסיבות המתאימות, "הרמת מסך" כאשר החייב במס, על פי הטענה, ביצע פעולות של הברחת נכסים, מכירת נכסים ללא תמורה, לחברה קשורה. מדובר במצבים בהם, לדוגמא, חברה מסוימת מפסיקה את פעילותה בסמוך לדרישת חוב המס, וחברה אחרת, אשר הינה "אותה הגברת בשינוי אדרת", ממשיכה את פעילותה.

סמכות זו מוקנית לרשות המסים בסעיף 106 לחוק מע"מ, ומתייחסת לחובות מע"מ, וכמו כן, דרך הפנייה בדינים אחרים, גם לחובות מכס ומס קניה.

בקצרה, סעיף 106 לחוק מע"מ קובע בין היתר כי:

"היה לחייב במס חוב סופי והוא העביר את נכסיו בלא תמורה, או העבירם למי שיש לו עמו יחסים מיוחדים בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו בישראל אמצעים לסילוק החוב (להלן – המעביר), ניתן לגבות את החוב הסופי –(1) אם המעביר הוא חבר בני אדם – ממי שקיבל את הנכסים מאותו חבר בני אדם בנסיבות האמורות";

במצב זה, אם התקיימו התנאים שבחוק, רשאי רשות המסים לדרוש את חוב המס מ"ממשיכת דרכה" של בעלת החוב המקורי, ואם החברה החדשה חולקת על כך, עליה לפנות לבית המשפט. יצוין כי אין זו "הרמת מסך" קלאסית על פי חוק החברות – גביית חוב של חברה מבעל מניות, אלא מדובר כאן בסמכות שמאפשרת גביית חוב של תאגיד אחד מתאגיד אחר.

בפסק-דין שניתן בסוף חודש אפריל 2018 בבית המשפט העליון, דחה בית המשפט ערעור של חברה שנטען שהיא בגדר "ממשיכת הדרך" של בעלת החוב, וקבע כי חוב המס נדרש ממנה כדין.

מהו המקרה שהוכרע בפסק-הדין?

חברת סיף מתכות, שהוקמה בשנת 2006, וחברת מסגריית אלשורוק, שהוקמה בשנת 2002, עסקו בתחום מסחר בברזל המיועד לענף הבנייה. אדם מסוים היה מנהל של שתיהן, בעלים של חברת סיף מתכות, ובעלים של מחצית מחברת מסגריית אלשורוק, יחד עם אחיו.

בשנת 2008 נחקר אותו אדם ברשויות מע"מ בחשד לקיזוז תשומות מע"מ שלא כדין. בשנת 2010 הוצאה לחברת מסגריית אלשורוק, החייבת, שומת מע"מ של 18 מיליון ש"ח.

בשנת 2011, לאחר הגשת ערעור מטעם חברת מסגריית אלשורוק לבית המשפט, הגיעו הצדדים להסדר של פריסת החוב לתשלומים, אלא שחברת מסגריית אלשורוק לא עמדה בו, ואז הועמד כל החוב לפרעון מיידי.

מדוע החליטה רשות המס לבצע "הרמת מסך", ומה טענה החברה?

בשנת 2013, הודיעה רשות המסים כי לאחר חקירה שביצעה, היא רואה בחברת סיף מתכות כ"ממשיכת דרכה" של חברת מסגריית אלשורוק (החייבת), משום שנכסים ופעילות של חברת מסגריית אלשורוק הועברו לחברת סיף מתכות ללא תמורה/בתמורה מוזלת ומשום שמדובר בחברות קשורות, ולכן, דרשה את החוב מחברת סיף מתכות.

חברת סיף מתכות ערערה לבית המשפט וערעורה נדחה בבית המשפט המחוזי. בין היתר, טענה החברה כי "הרמת מסך" ניתן לבצע רק כאשר חוב המס הסופי קדם להעברת הפעילות, ואילו במקרים בהם העברת הפעילות בוצעה לפני שנוצר חוב המס הסופי, אין סמכות לרשויות המס לפעול בדרך זו.

כמו כן טענה החברה כי סמכות רשויות מע"מ לגביית חוב בדרך של "הרמת מסך" מוגבלת לנכסים שלכאורה הוברחו, ואילו כאן הפעילות שהועברה, אם הועברה, הייתה הפסדית.

מה החליט בית המשפט העליון?

בית המשפט העליון אימץ את מסקנת בית המשפט המחוזי, וקבע כי רשויות המס רשאיות להפעיל את סעיף "הרמת המסך" גם כאשר העברת הפעילות בין החברות התרחשה לפני יצירת חוב המס הסופי. בעניין זה, קבע בית המשפט כי מועד יצירת חוב המס הסופי תלוי גם בנישום, שהרי הנישום רשאי להגיש השגות וערעורים, אשר בחלק מן המקרים מתבררים כערעורי סרק.

עוד קבע בית המשפט, כי אם תתקבל טענת המערערת, הרי שבמקרים בהם הנישום נחקר על ידי רשויות המס, וכאשר הוא יכול לשער כי יידרש לשלם חוב מס בקרוב, יוכל הוא לבצע הברחת נכסים בטרם התגבש חוב המס, והדבר יביא לסיכול סמכות האכיפה והגבייה של רשות המסים.

בנוסף, בפן הפרוצדוראלי, קבע בית המשפט כי כאשר מבצעת רשות המסים "הרמת מסך" ומבקשת לגבות חוב של חברה אחת מחברה אחרת, נטל ההוכחה בבית המשפט מוטל על הנישום, והוא שנדרש להוכיח כי לא בוצעה הברחת נכסים.

לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי לא קמה עילה להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי כי בוצעה הברחת נכסים, שהצדיקה לבצע "הרמת מסך", וכי טענות החברה בדבר שווי הפעילות שהועברה, לא הוכחו, ולכן דחה את הערעור.

[ע"א 7909/16 סיף מתכות בע"מ נ' הממונה האזורי-אגף המכס ומע"מ, באר שבע (26.4.18)]

מה הוכרע במקרים דומים?

בשנת 2006 הוכרע בבית המשפט מקרה שבו רשות המכס דרשה גרעון מכס רטרואקטיבי בגין פסילת תעודות מקור של בגדי ילדים מהאיחוד האירופי. החברה שייבאה את הבגדים נקלעה לקשיים כלכליים בשנת 2002 ובשנה זו החלה לפעול חברה חדשה שחתמה על חוזה זכיינות חדש מול הספק ועל הסכם שכירות מול בעלת החנות, והמשיכה את דרכה.

רק בשנת 2004 דרשה רשות המכס את הגרעון הרטרואקטיבי בגין פסילת תעודת המקור, והיות והחברה החייבת נקלעה לקשיים, דרשה רשות המכס את החוב מן החברה החדשה ממשיכת דרכה. החברה החדשה טענה בבית המשפט כי ניתן להפעיל את סעיף 106 לחוק מע"מ רק כאשר החוב הסופי מתגבש, ולאחריו מתבצעת העברת נכסים או פעילות ללא תמורה או לחברה שיש עימה יחסים מיוחדים. במקרה זה, טענה החברה, לא הייתה כלל העברת נכסים אך גם אם הייתה, היא בוצעה בשנת 2002 ואילו החוב הסופי הנטען התגבש רק ב-2004 עם הוצאת דרישת הגרעון.בית המשפט קיבל את טענת החברה וקבע כי הגרעון הוצא שלא כדין.

החברה יוצגה על ידי משרדנו.

(ע"ש 5010/05, בי.אי.סי.סי נ' רשות המכס, פס"ד מיום 10.8.06)

בשנת 2014, טענה רשות המכס כי בסמכותה לגבות חוב מכס ומס קניה של חברה חייבת בחשד להנמכת מחיר ביבוא, מחברה "ממשיכת דרך". בית המשפט איזן בין הצדדים וקבע כי רק מחצית החוב תיגבה בדרך של "הרמת מסך", והיתר יובטח באמצעות ערבויות אחרות. בין היתר, קבע בית המשפט כי ניתן לבצע הרמת מסך גם כאשר החוב שנוי במחלוקת, ובלבד שניתן לגבותו לפי פקודת המסים (גבייה).

[עמ (מחוזי מרכז) 11736-06-14‏ דגני סחר בינלאומי בע"מ נ' רשות המיסים (13.10.14)]

בשנת 2014, קבע בית המשפט העליון כי בטרם שנחקק סעיף 106 לחוק מע"מ, לא הייתה רשאית רשות המסים לבצע "הרמת מסך" לצורך גביית חוב מס, אלא שהיה עליה לפנות לבית המשפט כתובעת, להגיש תביעה נגד הנישום ולבקש שבית המשפט יבצע הרמת מסך.

[רע"א 3542/10 מדינת ישראל - אגף מכס ומע"מ נ' זייתון תעשיות שמנים בע"מ (18.5.14)]