רקע:
סקירה זו עוסקת בשאלת האחריות הנזיקית ובחובת הזהירות של המדינה כלפי נישומים. הדיון נסב סביב השאלה האם יש לבטל הודעת גרעון שהוצאה לנישום אשר נהג בתום לב ולא ניסה לרמות את רשויות המס.
עובדות המקרה:
בחלוף שנתיים לאחר יבוא אישי של רכב, הוצאה ליבואן הודעת גרעון בה הובהר לו כי ערך הרכב אשר דווח לרשות המיסים בחשבון הספק הינו שגוי ועל כן, עליו לשלם תוספת מיסי יבוא, לרבות הפרשי הצמדה וריבית בתוספת קנס פיגורים.
בירור שערך היבואן העלה, כי הגם ששילם את מיסי היבוא הנדרשים בהתאם לערך הרכב, חברת הייעוץ אותה שכר לצורך ייבוא הרכב הצהירה בפני רשויות המכס על ערך נמוך מהסכום ששילם.
טענות הצדדים:
לטענת היבואן, המדינה התרשלה פעמיים; ראשית, בכך שלא הקפידה על הנהלים בעת בחינת ערכו של הרכב במועד הייבוא והיה עליה להזהירו מפני חיוב בתשלום מס ייבוא נוסף, אזהרה אשר הייתה מקנה לו את זכות הבחירה באם להשלים את עסקת הייבוא תוך תשלום תוספת המס הנדרשת או לבטלה. שנית, בכך שכעבור 30 חודשים משחרור הרכב, הוציאה המדינה ליבואן הודעת חיוב המנוגדת לדרך חישוב הערך כפי שהיא עצמה קבעה במועד השחרור.
מנגד טענה רשות המיסים כי לא ניתן להטיל על המדינה אחריות נזיקית לאחר שגורמים מטעמה בדקו את הרכב באופן סביר ובהתאם לנהלים, בשים לב לכך שהבדיקה שהמכס מבצע בעת שחרור הטובין כלל לא נועדה כדי להגן על היבואן מפני הצהרותיו שלו, אלא להגן על הקופה הציבורית מפני דיווחים כוזבים בהם לא שולם מס כדין.
החלטת בית המשפט:
בבחינת שאלת אחריות המדינה, יבחן בית המשפט את טיב הפעולה השלטונית הנדונה, כגון, האם מדובר בפעולת פיקוח שבה שליטת המדינה על מהלך האירועים מוגבל, שאז יהסס בהכרה בחובת הזהירות, תוך איזון בין שיקולי מדיניות משפטית שונים להטלת אחריות, ביניהם, בין היתר, עד כמה מעוניינת החברה לעודד הסתמכות, מהו היקף הנזקים שבגינו יש לפצות, מהו היקף הניזוקים שיש להביא בחשבון וכיו"ב (ראה ע"א 915/91 מדינת ישראל נ' לוי (17.5.1994).
במקרה הנדון, חובת הזהירות המוטלת על המדינה מכוח חיקוקי המכס נועדה להגן על הקופה הציבורית מפני דיווחים כוזבים, ולא נועדה להגן על היבואן מפני הצהרות כוזבות של נציגיו. המדינה פועלת בשלב זה כגובת מס ולא כרשות חוקרת.
בנוסף לאמור, אין מקום להכיר בחובת הזהירות של המדינה גם מטעמים של מדיניות משפטית. המדינה פועלת על סמך הצהרת הנישום ואין בידה את המשאבים לבדוק באופן ממצה בזמן אמת את נכונות ההצהרה. הטלת אחריות רחבה על המדינה בשלב זה, תוביל לעיכוב כלי רכב בנמל באופן שיפגע בציבור היבואנים כולו ויגדיל את העלויות הכרוכות ביבוא. על היבואן אשר יכול לפקח על פעולות שלוחו מוטלת האחריות למניעת הנזק.
באשר לשאלת התרשלות המדינה בהפקת הודעת הגרעון, קבע בית המשפט כי מעת שהתברר למכס כי המחיר ששולם בפועל גבוה מהמחיר עליו דווח, הרי שהוא היה רשאי לגבות את החלק היחסי מההפרש, בגין תוספת מיסי יבוא, וזאת על אף שבעת שחרור הרכב מהנמל מצא המכס כי המחיר המוצהר סביר.
סוף דבר:
בית המשפט דחה את התביעה בשם לב לכך שהיבואן לא היה שותף לתרמית שנעשתה כלפי רשויות המס ואף שילם את התשלום לנציגים מטעמו. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה, לא ניתן להכיר בחובת זהירות מושגית או קונקרטית של המדינה כלפי היבואן וכי המדינה לא התרשלה בהוצאת הודעת הגרעון ליבואן.
יצוין כי ביום 6/8/2017 הוגש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו.
ת"א 16435-04-14 יגאל חמוי נ' מדינת ישראל, בפני כבוד השופט אבי שליו, החלטה מיום 19.4.17. [ב"כ הצדדים: ליבואן - על ידי ב"כ איתן, מהולל & שדות; למדינה - ע"י ב"כ עו"ד מפרקליטות מחוז תל אביב- אזרחי].
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089979.