אני אמא לילד נהדר שלומד בכיתה ב'. כבר מגיל קטן היו לי ציפיות גבוהות מהילד שלי, הוא היה ילד נאה וחמוד מהרגע שהוא נולד והייתי ממש מרוצה ממנו. הוא היה ממושמע, קם בבוקר בקלות והולך לגן, שם הוא היה פוגש הרבה חברים, משחק ונהנה וגם הייתי שמועת דברי נחת מהגננת ומהעוזרת שבגן על כמה הוא ילד טוב וחכם. בגלל זה הופתעתי לגמרי כשבכיתה א' הוא החל להראות קשיים משמעותיים. יכול להיות שעד עכשיו הייתי עיוורת או שפשוט הוא לא היה ככה, אבל בכיתה א' הוא התחיל להתקשות בדברים בסיסיים ששאר בני כיתתו מצליחים לעשות ולהתקדם יפה מאוד. הוא לא קורא טוב כמו שאני מצפה ממנו ויכולת הבנת הנקרא שלו לוקה בחסר. חשבתי לעצמי שבסופו של דבר זו כיתה א' אז אולי זה ככה, אבל המצב לא השתפר עם הזמן, וגם לקח לי זמן לקלוט שזה בעצם לא הכי נורמלי בעולם אבל זרמתי עם זה כי פשוט יצאתי מנקודת הנחה שמתי שהוא הוא יקלוט ויצליח פתאום לקפוץ הכל בבת אחת. בכיתה ב' כבר לא לקחתי סיכונים מיותרים, פניתי למכון אבחון על מנת לבצע אבחון דידקטי ושם התברר לי שיש לו קשיי למידה מולדים ושהילד דווקא כן מתאמץ אך הוא לא מתקדם בגלל קשיים אלו. באבחון ייעצו לי ונתנו לי את הכלים לעזור לו ולתמוך בו וגם דיברו איתו ועם הצוות החינוכי בבית הספר. לאט לאט הבנו איך להתמודד עם זה והילד מצליח 'לעקוף' את המכשולים שהיו לו עד עכשיו. אין ספק ששינוי רב נעשה וממשיך להיעשות בכל יום.
להסבר על האבחון
נכתב על ידי רווית ע.