.
שולחן-השבת
מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,
לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות
לאור תורת חב"ד
מאת
הרב יוסף קרסיק
שליח הרבי ורב אזורי
בת חפר - עמק חפר
העבדות לה' מבטלת את גזירת הגלות והעבדות
איך מעצמנו את העול הגשמי? * גזירה גשמית מתקיימת רק ברוחניות * יסודות החסידות על הזיקה בין נפש וגוף * על הוראות הרבי לבדיקת תפילין ומזוזות והקשר לצורת הסתלקותו של דוד המלך
גזירה שלא מומשה במילואה
למרות גזירת הקב"ה בברית בין הבתרים שלפני שבני-ישראל יכנסו לארץ-כנען ויירשוה, הם יהיו בגלות קשה - "גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, ואחרי כן יצאו גו'" - למעשה הגלות במצרים נמשכה רק 210 שנה ומתוכה העבדות נמשכה רק 86 שנה, ושנים רבות מאוד הם חיו במצרים במנוחה ושלווה וברווחה כלכלית.
יתירה מזו מסופר בפרשתינו שהם גרו בחבל הארץ המשובח ביותר במצרים - ארץ גושן, ושם חיו בתוקף והתעצמו והתרבו, "וישב ישראל בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאוד", "ויאחזו מלשון אחוזה", כלומר שהם חיו שם בתוקף ובמנוחה כבעלים מוחלטים ולא כגרים ועבדים.
ויתירה מזו היה להם בעלות איתנה ואמיתית על ארץ גושן כיוון שקבלוה בירושה משרה אמנו, כמסופר במדרש שפרעה נתן את ארץ גושן לשרה "לפיכך ישבו בני ישראל בארץ גושן בארץ שרה אמם", ואם-כן בוודאי שלא הרגישו שם גרים ותושבי ארעי, אלא בעלים גמורים.
[אגב המדרש מפרש את דברי התורה "ויאחזו בה", בצורה הפוכה: "הארץ היתה אוחזת בהם ותופסת אותם .. כאדם שבעל כורחו אחוז בה", כלומר שישראל נתפסו בעל כורחם בארץ גושן, וזה מתאים לגזירת ברית בין הבתרים שיהיו ישראל גרים בארץ לא להם. ולהעיר שדברי המדרש מתאימים לניקוד המילה "וַיֵּאָחֲזוּ", שמשמעותה שאחזו את ישראל בארץ גושן בעל-כורחם, כי לפירוש רש"י שישראל אחזו בארץ בתוקף מפני רצונם ותוקף בעלותם היה צריך להיות הניקוד "וַיֹאְחֵזוּ"].
ואם-כן צריך להבין היתכן שדברי ה' לא קוימו במילואם ולא היתה גזירת השעבוד והעבדות?
שתי פנים למימוש הגזירה
אחד היסודות של פנימיות התורה - שלכל דבר שתי פנים ומימדים: המימד הגשמי והמימד הרוחני והם קשורים ומאוחדים זה בזה כאחד ממש.
פעמים רבות כשחולה פנה לרבי בבקשת ברכה לרפואה שלימה מחוליו, ענה הרבי "בדיקת התפילין והמזוזות", וכשבדק מצא שהם פגומים. והדבר פלא: הלא הבדיקות הרפואיות מצאו שחידק, או וירוס וכיוצא-בזה גורם לחולי, וכי הרבי בציוויו לבדוק את כשרות התפילין והמזוזות חולק על אותן תוצאות רפואיות?! מה גרם למחלה הפסול בתפילין ובמזוזות, או הבעיה הגשמית פיזית בגוף?
מלמדינו הרבי, ששני הדברים נכונים ותלויים זה בזה, שני מימדי היהודי, הגוף הגשמי והנשמה הרוחנית, מאוחדים זה בזה, וסיבת החולי וריפויה תלויה בשניהם גם יחד [אף כי פעמים רבות התיקון הרוחני גרם והשפיע גם על המצב הגשמי, עד שכלל לא היה צורך בריפוי גשמי, כי האדם החלים כתוצאה מהתיקון הרוחני] .
חז"ל מספרים שדוד המלך שאל את "ריבונו של עולם, מתי יגיע זמנו להסתלק מהעולם"? ענה לו הקב"ה "גזרה מלפני שאין מודיעין לבשר ודם מתי קצו". כששב דוד והפציר, ענה לו הקב"ה "בשבת תמות", ומאז מידי שבת ושבת דוד הגה בתורה "שלא יקרב מלאך המות אליו, כי התורה מגינה ממות".
וכשהגיע העת ומלאך המוות בא ליטול את נשמתו הטהורה של דוד, לא יכל המלאך, כי דוד היה מוקף בהילה של קדושת התורה. מה עשה מלאך המוות נענע חזק באילנות שבחצרו של דוד, ואז יצא דוד מביתו לחצר לראות מה מתרחש, וכשירד מהמדרגות נפל והחליק ומחמת הנפילה הפסיק לרגע קט להרהר בתורה ובאותו רגע נוצר בקע ופריצה בהילת הקדושה, ואז יכל המלאך ליטול את נשמתו.
הבה ונדמיין כיצד היה מתאר את ההתרחשות אדם שאינו רואה בסתרי הנשמות: הוא היה מציג את הדברים בצורה פשטנית, דוד הזקן בן שבעים שנה נפל והחליק במדרגות ונחבט במכה קשה שהמיתה אותו. האם תיאור זה אמיתי ונכון? ברור שכן! אך חז"ל מגלים לנו את הפן הנסתר שגרם למוות - ההפסקה בקדושת התורה המגינה ומצילה, היא שגרמה להפסקת החיים. ושניהם הדברים עולים בקנה אחד ובבת אחת. לצד הגשמי פיזי של מכת-המוות, מסתתר פן רוחני נסתר של הפסקה בהילת קדושת התורה שהגנה עליו.
העבדות הרוחנית
נשוב לעניננו - הגזירה האלוקית שישראל יהיו עבדים בארץ לא להם ארבע מאות שנה:
בתורת הנסתר מוסבר שגזירת העבדות יכולה שתתקיים בשתי צורות: או על הגוף הגשמי, שיעבידו אותו בעבודות פיזית קשה, או על הכוחות הרוחניים נפשיים של האדם, שיעמול ויתאמץ בכוחו ללמוד תורה ולקיים מצוות, כך פירש הזוהר הקדוש את הפסוק שישראל הועבדו "בעבודה קשה בחומר ובלבנים": "עבודה קשה זו קושיא, בחומר זה קל וחומר ובלבנים זה לבון הלכה", כלומר שהעמל הרוחני בתורה, הוא העמל שאליו כיוונה התורה בדבריה על העבודה הקשה, והוא שהחליף את קושי השעבוד והעבדות.
במילים אחרות, אכן לגזירת "ועבדום ועינו אותם גו'" משמעות כפולה ומכופלת: לגוף הגשמי ולנשמה הרוחנית, אבל כשיהודי מתאמץ ונוטל על עצמו תגבורת של מאמץ, עבדות ועמל רוחני, או אז הוא מסיר מעצמו את העבדות הגשמית-פיזית והוא נותר רק עם העבדות הרוחנית.
לכן זה שבני ישראל חיים ברווחה ומנוחת נפש גשמית אינו סותר לגזירת השעבוד והעבדות, כי כאשר היהודי מתאמץ ועמל בכל כוחות גופו ונפשו בעבודת ה' בלימוד התורה ובקיום המצוות, הוא גורם במעשיו לבטל את גזירת השעבוד והעבדות הגשמית.
הפן הרוחני בגלות האחרונה
גזירה גזר הקב"ה אחר חטא עץ הדעת שיהיה מוות לבני האדם - "עפר אתה ואל עפר תשוב", וגזירה זו תמשך עד אחרית הימים, בגאולה האמיתית שהקב"ה ישחט את מלאך המוות, ו"קץ שם לחושך", "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" ולא יהיה עוד מוות, ובני ישראל יחיו חיי נצח.
הרבי אומר שבימינו אלו, ימי ההכנה לגאולה השלימה, שאנו הדור האחרון של הגלות והדור הראשון לגאולה השלימה, הגזירה יכולה להתקיים גם במובן הרוחני, על-ידי שהיהודי מבטל את עצמו כלפי הקב"ה ומצוותיו, בבחינת "ונפשי כעפר לכל תהיה", אז הוא מקיים את הגזירה במובן הרוחני ושוב אינו זקוק לקיימה גם במובן הגשמי - והוא ימשיך לחיות בעולם חיים נצחיים וללא הפסקה.
ויהי רצון שנזכה במהרה בימינו לגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו בקרוב ממש.
לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות-הארות שיתקבלו בשמחה, למייל: ryk613@gmail.com