כוח ההתמדה,לא להירתע מהשיגרה.כוח ההתמדה,תורת הסוד,

ב"ה.

שולחן-השבת

מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,

לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות

לאור תורת חב"ד

מאת

הרב יוסף קרסיק

שליח הרבי

ורב אזורי בת חפר - עמק חפר

פרשת אמור - "וספרתם לכם שבע שבתות"

כוח ההתמדה,

לא להירתע מהשיגרה!

מצוות העומר קובעת מתי יחול חג שבועות * למה סופרים את גם ימים וגם שבועות?  

"וספרתם לכם ממחרת השבת"

בפרשתינו מצווה התורה על ספירת העומר, לספור 49 ימים מיום שני של פסח ואת היום החמישים לקבוע לחג - "חג השבועות", ככתוב "וספרתם לכם ממחרת השבת .. שבע שבתות תמימות תהיינה. עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום גו'".

התורה לא כותבת במפורש להתחיל את הספירה מיום שני של פסח אלא מיום שלאחר השבת - "וספרתם לכם ממחרת השבת", אך חז"ל פירשו שהכוונה ב"השבת" אינה לשבת כפשוטו (יום שביעי בשבוע), אלא ליום ראשון של פסח (המכונה בפסוק זה שבת), והספירה "ממחרת השבת" היא ממחרת יום ראשון של פסח, לכן מתחילים לספור את העומר מיום שני של פסח.

ומדוע התורה מכנה את ראשון של פסח כ"השבת" והיא לא כותבת בפירוש 'ממחרת יום ראשון של פסח'? כי, אומר המדרש, התורה מלמדת אותנו שכאשר יום ראשון של פסח חל בשבת ומתחילים לספור את העומר ממחרת השבת כפשוטו, מיום ראשון בשבוע, או  אז מצוות ספירת העומר נעשית בצורה יותר מעולה ומהודרת - "שבתות תמימות", "אימתי הן תמימות?" כשסופרים מיום ראשון בשבוע - שאז ספירת שבע השבועות מותאמת לימי השבוע "היום יום אחד" ביום ראשון בשבוע, "היום שני ימים" ביום שני בשבוע וכו'.

צריך להבין מה היתרון כשספירת העומר מותאמת לימות השבוע? הרי בשום מצווה ובשום חג לא מצאנו שיש מעלה כשהיא חלה ביום מסוים בשבוע מדוע דווקא זה קיים במצוות העומר?

בתורת הסוד מוסבר שהמהות הפנימית של מצוות ספירת העומר היא העבודה האישית-פנימית של תיקון מידות הנפש: שבע תכונות בנפש האדם - חסד (אהבה. נתינה), גבורה (יראה. שליטה עצמית), תפארת (רחמים), נצח (מנהיגות ושליטה), הוד (הודאה תמימות), יסוד (השפעה לזולת) ומלכות - ובימי העומר היהודי עמל לתקן את מידות הנפש שיהיו טובים וקדושים: למשל ש'מדת האהבה' תהיה לדברים טובים - לאהוב את ה' ולאהוב יהודי ולא חלילה לאהוב דברים אסורים וטמאים, 'מדת היראה' שלא יהיו לאדם חרדות ופחדים דמיוניים, אלא רק יראה ופחד מה' וכו'.

לכן שבועות הוא החג היחידי שהתורה לא קבעה לו תאריך מוגדר בלוח-השנה העברי, אלא הוא תלוי בספירה האישית של כל יהודי - "וספרתם .. שבעה שבועות" - כי כדי לחגוג את חג קבלת התורה באמת צריך להכין את עצמנו, לתקן את נפשנו ולסלק ממנה את המידות הרעות ולקבוע בה מידות טובות, שכן התורה הקדושה אינה חכמה ככל החכמות שבעולם (שדי להתעמק בשכל כדי להתחבר עליהם), אלא היא חכמה אלוקית קדושה שכדי שהיא תיקלט באדם לא די שלומדים אותה במוח ובשכל, אלא צריך לתקן ולהכשיר את אישיותו לומד התורה שיהי' עניו וקדוש, או אז יזכה להתחבר לנותן התורה הקב"ה בכבודו ובעצמו, לצורך כך ניתנו שבעת שבועות של ימי העומר, שהם ימי הכנה של תיקון הנפש ואז יחוגו את חג קבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

ואם כן - שימי העומר הם ימי הכנה נפשית פנימית - מדוע אמרה התורה שכשמתחילים לספור עומר ביום ראשון בשבוע פעולת הספירה תהיה יותר מושלמת ומהודרת "תמימות", במה תורמת הקביעות בימי השבוע על התיקון הנפשי-פנימי?

שבוע, חודש ושנה

הלוח מורכב משלושה פרמטרים - שנים, חודשים ושבועות, בשנים ובחודשים יש שינויים באורכם ואילו אורך השבועות זהה:

ישנם חודשים של 29 יום וישנם חודשים של 30 יום, ישנם שנים של 353 ימים וישנם שנים של 385 ימים (6 גדלים של שנים: 353, 354, 355, 383, 384, 385); אבל אורך ימי השבועות אחיד, כל מאות אלפי השבועות מיום בריאת העולם הם בני שבעה ימים בדיוק. לכן לא סופרים את המספר של השבוע (כמו שמציינים את מספר השנה מיום הבריאה, ואת מספר החודש מתחילת השנה), משום שהשבועות חוזרים על עצמם בדיוק מוחלט מהשבוע הראשון של הבריאה עד סוף כל הדורות.

גם מבחינת הכוחות האנרגטיים רוחניים, הרי כל חודש וחודש קיים כוח רוחני אחר (12 מזלות ל12 החודשים), וגם כל שנה ניתנת השפעה רוחנית שונה (ככתוב בתניא "בכל שנה ושנה יורד ומאיר .. אור חדש ומחודש שלא היה מאיר עדיין מעולם .. כי האור שנתחדש והאיר בראש השנה זה מסתלק בערב ראש השנה .. עד אחר התקיעות שיורד אור חדש עליון יותר שלא היה מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה .. להחיות את כל העולמות כל משך שנה זו"), אבל אותם כוחות רוחניים הנמשכים בשבעת ימי השבוע (ביום ראשון 'חסד', ביום שני 'גבורה' וכו') - נמשכים בדיוק מוחלט בכל מאות אלפי השבתות שהיו מיום בריאת העולם, כל יום ראשון מושפע אותו כוח רוחני, כל יום שני אותו כוח רוחני, וכך בשלישי וכו'.

זאת ועוד שבעת הימים של כל שבוע ושבוע דומים ביניהם באופן יחסי בהשוואה ל30 ימי החודש ובפרט ל365 ימות השנה שיש ביניהם שינויים משמעותיים באורך הימים והלילות, בטמפרטורה, קיץ חורף כו'.

בספירת העומר מונים גם את מספר השבועות ("מצווה למימני שבועי") ולא רק את החודשים [מהיום השלושים ואילך לא מוסיפים שהם חודש אחד וכך וכך ימים], כי המדות בטבען יוצרות שינויים במצבי הרוח של האדם, עליות ומורדות, כדברי קוהלת "עת לאהוב ועת לשנוא, עת מלחמה ועת שלום", ספירת העומר בשבועות ובמיוחד בשנה שימי הספירה מתאימים לימי השבוע נותנים כוח ואנרגיה פנימית לעבודת ה' בהתמדה ועקביות מתמשכת בלי שינויים, שעם כל שבעת המדות של הנפש יעבדו את ה', ללא שום נפילה, לכן יש מעלה ("תמימות") כשימי העומר מתחילים ביום ראשון וימי העומר מסודרים לפי ימות השבוע, שאז הכוח של העקביות - הכוח של ימי השבוע - בולט וניכר.

לא להירתע מהשגרה

יש מחלוקת בחז"ל (ירושלמי נדרים, ל,ב) מהו הפסוק המרכזי בתורה: רבי עקיבא אומר "ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה". בן עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם - כלל גדול מזה". רבי יעקב בן חביב מביא דעה שלישית של רבי שמעון בן פזי ש"מצינו פסוק כולל יותר: את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

ולכאורה דעת רבי שמעון קשה להבנה: אין פעולה שגרתית יותר מקורבן התמיד, כל יום מקריבים אותו כבש, באותן שעות, יום אחר יום, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה, ואם-כן איזו בשורה ייחודית טמונה בקרבן זה, עד שהוא "הכלל הגדול ביותר ממצוות התורה"?!

אלא כוונת הדברים ללמדנו שהעיקר זה היכולת להתמיד בעבודת ה' באורח קבע יום אחר יום ולא להירתע מהשגרה. על היהודי לחיות לא רק בשגרה ועיקביות בעיסוק בצרכיו הגשמיים של גופו, אלא גם בשגרה של צמיחה רוחנית, ובלשון  המהר"ל (נתיבות עולם, ב, נתיב אהבת רע, פרק א) "מה שאמר בן פזי את הכבש האחד תעשה בבקר הוא כלל גדול בתורה יותר, רצה לומר מה שהאדם עובד השם-יתברך בתמידות הגמור והוא עבדו, וכמו שהעבד לא סר עבודתו מן אדון שלו רק הוא עובדו תמידי, ולכך אמר את הכבש האחד תעשה בבוקר וגו' שזה נאמר על קרבן תמיד שחר וערב דבר זה הכלל בתורה, שתכלית המכוון שיהיה האדם עבד להקב"ה וכל שאר התורה פירושא שעל-ידי המצות הוא עובד את בוראו לגמרי".

זה מסמל הספירה של השבועות בימי העומר – כוח ההתמדה והעקביות.

כוח ההתמדה בתורת הסוד

מאין באמת שואב היהודי את הכוח להתמיד, הרי האדם במהותו נברא עם עליות ומורדות, כמו זרימת הדם מהלב לאברי הגוף שהיא בתנועה של הלוך ושוב, כך נפש האדם בנויה מעליות ומורדות משתנות של מצבי רוח, גם בכל ההיסטוריה של העולם והאנושות היו שינויים דרמטיים, במצב בני האדם, בשלטון המדינות וכו' וכו', מנין שואב היהודי כוח להיות עקבי ומתמיד בעבודת ה', 120 שנה יום אחר יום בלי שינויים?

הרי אפילו בכוח האלוקי המחייה ומקיים את האדם והעולם ישנם שינויים ברמת ההשפעה (לדוגמא כמו שהוזכר לעיל שהכוח האלוקי "מסתלק בערב ראש השנה .. עד אחר התקיעות שיורד אור חדש עליון יותר"), אז מנין ליהודי יש כוח להתמיד ולא להשתנות?

מוסבר בתורת הסוד שישנם שני כוחות אלוקיים: 1) כוח המתלבש בנבראים ומחיה אותם הנקרא "ממלא כל עלמין" 2) כוח אלוקי יותר נעלה ונשגב שמפני עוצמתו אינו מתלבש בנבראים (הם היו נשרפים מרוב עוצמתו) אלא הוא מקיף אותם, כוח זה נקרא "סובב כל עלמין". בכוח 'הממלא' קיימים שינויים ברמת ההשפעה מעת לעת, אבל בכוח 'הסובב' - הנעלה והנשגב - אין שינויים הוא אחיד ("ה' אחד").

בקיום המצוות היהודי משפיע על עצמו כוחות קדושה, בדרך כלל ההשפעה היא מהכוח הראשוני של 'ממלא' בו קיימים השינויים, אבל בספירת העומר בהזכרת השבוע - ובמיוחד כאשר ימי השבוע חופפים לימי העומר - ניתנת השפעה נעלית ומרוממת מכוח הסובב ממנה שואב היהודי את הכוח להתמיד בקיום המצוות ולא להתפעל מגורמים והמציקים, אלא לדבוק בה' לנצח עד שנזכה במהרה בימינו לגאולה השלימה בקרוב ממש אז יהיו הימים התמימים והמלאים בשלמות מוחלטת.

מקורות - לקוטי שיחות חלק י"ב לפרשתינו. ועוד.

תגובות והערות-הארות יתקבלו בשמחה, למייל: ryk613@gmail.com