נרות שבת קודש

ב"ה.

שולחן-השבת

מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,

לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות

לאור תורת חב"ד

מאת

הרב יוסף קרסיק

שליח הרבי

ורב אזורי בת חפר - עמק חפר

נרות שבת קודש פרטי המצווה

הדלקת נרות כל ערב שבת קודש היא חובה וזכות גדולה ונפלאה, להביא אור ושמחה לבית היהודי, כבר על היהודיה הראשונה - שרה אמנו, מספר המדרש שהיא הדליקה נרות בערב שבת וחז"ל קבעו זאת כמצווה וחובה לדורות, "הדלקת נר בשבת - חובה". את החשיבות הגדולה של נרות שבת אפשר לראות מההלכה שגם עני מרוד, חייב לחזר אחר הפתחים ולאסוף תרומות לקנות נר לשבת!

המצווה להדליק נר בכל חדרי הבית בהם נמצאים בשבת ובמיוחד על שולחן הסעודה. יש להדליק נרות גדולים שידלקו לפחות עד רדת החשכה ומה טוב שידלקו עד סוף סעודת השבת. נהגו להדליק נרות בפמוטים נאים ומהודרים העשויים מכסף.

מספיק להדליק נר אחד, כיוון שכבר החדר מואר ואינו חשוך, אך למעשה נוהגים להרבות בנרות, ולפחות שנים. יש מדליקות שבעה נרות ויש עשרה. יש המדליקות כמניין בני המשפחה. השל"ה הקדוש אומר שאין צורך להדליק את כל הנרות על שולחן הסעודה ואף אם הם מפוזרים בבית - הם מצטרפים.

בזוהר משמע שאין להניח את הנרות על שולחן הסעודה אלא בצד דרום של החדר, אך רבים מפוסקי ההלכה סוברים שעיקר המצוה היא להדליק על שולחן סעודת שבת. וכן נהגו נשיאי חב"ד, וכן הרבי הורה למעשה.

עת הדלקת הנרות היא 'שעת כושר ועת רצון', לכן נהגו הנשים לאחר ההדלקה בעת שהם מכסות עיניהם ומברכות - להוסיף תפילות ובקשות.

סיבות

כמה סיבות מצינו להדלקת הנרות:

1) לכבד ולהדר את השבת, כדברי המדרש "כבוד השבת – נרותיה הן כבודה". והנרות הדולקים על שולחן סעודת-השבת מפארים ומכבדים את הסעודה.

2) לענג את השבת: חושך משרה אווירת מרירות, עצבות וצער, כדברי רש"י: "בני אדם מצטערין לישב בחושך", ואור משרה אווירה נעימה ושמחה, אדם מתענג ביושבו במקום מואר. והיות שבשבת צריכים להתענג ולשמוח, לכן מדליקים נרות.

אור נחוץ במיוחד בעת ובמקום הסעודה, כי כשהשולחן מואר בנרות – הסעודה יותר משובחת ומשביעה, כדברי חז"ל "חובה היא שיסעוד במקום הנר משום עונג", כי "אין שביעה אלא במראית העין". לפי זה יש דגש מיוחד שהנרות יונחו על השולחן שאוכלים עליו את הסעודה.

3) בתלמוד הוסיפו טעם אנושי פשוט - "שלום בית": בבית חשוך אפשר ל'היכשל בעץ או באבן' וליפול, "הולך ונכשל באפילה", והנפילה עלולה לגרום לכעס ומחלוקת. לכן כדי לשמר את השלום והאחווה בבית, אנו מצווים להאיר את הבית בנרות.

בספרי חסידות מסבירים שפעולת השלום של הנרות נובעת גם מכוחם הרוחני: נרות שבת מפיצים בבית אור קדוש, נפלא ומיוחד, המשכיח כל מיני מחלוקות ומריבות, עצב ודאגה שבימות החול, ומשרה אווירה שבתית של רוגע ושלווה, חדווה ושמחה, המביאים לשלום בית אמיתי (בשפת החסידות: מידת החסד ממתיקה את הדינים והגבורות).

זאת ועוד, האור מלמד אותנו להביט אך ורק על הצדדים החיוביים, הטובים והאמיתיים שיש בבית ובמשפחה, ולא על הצדדים האחרים, וזה המפתח להשגת שלום בית אמיתי. כי גם אם ישנם קשיים מסוימים – מצליחים להתגבר עליהם, אם מסתכלים וחושבים רק על נקודות האור החיוביות הקיימות, ולא על הדברים השלילים. ושעת כושר להסתכלות כזו היא כשאור נרות השבת דולק - ושורה אווירת רוגע ושלווה.

סגולות

ג. בד בבד עם קיום המצווה, חז"ל מעודדים את מקיימה ומברכים אותם בברכות וסגולות רבות:

בביתם ישורר שלום ושמחה, ויהיו חיים טובים וארוכים לכל בני המשפחה, ויזכו לגדל בניהם לתורה ויראת שמים: "הרגיל בנר יהיו לו בנים תלמידי חכמים", "בנים קדושים שיהיו אור של העולם בתורה וביראת ה' ".

בתלמוד אמרו שאור הנרות מאיר ומשפיע אפילו על המלאכים: "שני מלאכי השרת מלוין לאדם בערב שבת כו', אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומיטה מוצעת, מלאך טוב אומר יהי-רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כורחו; ואם לאו – מלאך רע אומר יהי-רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כורחו".

עוד אמרו חז"ל שבזכות הנרות: "מוחלין לו על כל עונותיו וניצול מדינה של גיהנום". זוכים למשיח ואורו של הקב"ה: "אם שמרתם נרות של שבת אני מראה לכם נרות של ציון. איני מצריך לכם לראות באורה של חמה, אלא בכבודי אני מאיר לכם .. הקב"ה מאיר לישראל".

גם הקטנות מדליקות

עיקר המצווה שיהיה אור בבית ואין דגש על זהות המדליק, אך למעשה נהוג שהנשים מדליקות, עקרת הבית, מדליקה את הנרות, אך יש שנהגו מקדמת דנא שגם הבנות מזמן הגיען לגיל-חינוך - מדליקות נרות, נוסף על הנרות שאמותיהם מדליקות.

הרבי מבקש ומפציר מכל בנות ישראל שיקיימו את המנהג בכל תפוצות ישראל: שכל הבנות, מרגע שמתחילות לדבר או מגיל שלוש ומעלה, כל ערב שבת, ידליקו נר אחד ובברכה.

תחילה תדליק הבת ואחריה האם (כך במידת הצורך, האם תוכל לעזור לבתה בהדלקה). רצוי שיהיה לבת פמוט נפרד, ושלא תדליק בפמוט משותף יחד עם האם. כדאי שבפעם הראשונה שהילדה מדליקה נר שתברך 'שהחיינו' [אך לא על ההדלקה בלבד אלא תצרף לה סיבה נוספת, כמו לבישת בגד חדש, או שהפעם הראשונה תהיה בערב חג, שבין-כה מברכים שהחיינו.

בזכות הדלקת הנרות של הבנות, מברך ומבטיח הרבי: "יאיר מזלן. ותהיה מצוה זו צינור וכלי לתוספת ברכת ה' בכל המצטרך ולבשורות טובות".

מקור המנהג שבנות מדליקות

            ב. היהודיה הראשונה שהיתה בת שלוש, רבקה אמנו, עוד בזמן רווקותה, לפני נישואיה - הדליקה נרות שבת.

מנין? חז"ל דורשים על הפסוק "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו", שרבקה הדליקה נרות שבת באוהל שרה [ונרותיה דלקו באורח נסי שבעה ימים עד ערב שבת הבאה! כמו נרות השבת של שרה אמנו].

מכאן שהיא הדליקה את הנרות גם לפני נישואיה עם יצחק, ככתוב "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו. (ואחר-כך כתוב) ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה", זאת אומרת שתחילה היא באה לאוהל שרה והדליקה נרות, ורק אחר-כך היא התחתנה עם יצחק.

לפי זה יובנו כמה תמיהות בפסוק:  למה יצחק הכניס את רבקה לאוהל עוד לפני שהוא התחתן עמה? מדוע בכלל התורה מספרת שיצחק הכניסה לאוהל, איזה חשיבות ומסר יש מזה?  מדוע התורה מדגישה שהוא הכניסה לאוהל 'שרה אמו'?

מפרש הרבי שיצחק שקל בדעתו האם רבקה ראויה להיות לו לאשה והכנסתה לאוהל שרה אמו עוד לפני החתונה היה מעין "מבחן-אישיות", האם רבקה דומה לשרה אמו - ואז הוא ירצה לשאתה לאשה, או שמא אינה דומה לאמו - ואז הוא יהסס לשאתה.

כשהוא ראה שהיא דומה לאמו בשלושה דברים: 1) מדליקה נרות שבת, 2) ענן שורה על האוהל, 3) ברכה מצויה בעיסתה, או אז הוא בא להחלטה סופית שהיא היא האשה הראויה לו, וכן מפרש והמלבי"ם: "לא לקחה תכף לאישה עד שהביא אותה תחילה לאוהל שרה לראות איך תתנהג שם, וראה שהיא דומה לאמו בצדקתה .. אז לקחה ותהי לו לאשה", ובלשון המדרש: "כיוון שראה אותה שהיא עושה כמעשה אמו .. מיד ויביאה יצחק האהלה".

אם-כן אנו רואים שרבקה הדליקה נרות עוד לפני החתונה - ומכאן הוראה לכל ילדות ובנות ישראל, ללכת בדרכי רבקה אמנו: להדליק נרות שבת כבר מגיל שלוש ומעלה.

            ואף על פי שבמרוצת הדורות לא נשתמר מנהג זה אצל כל ילדות ישראל, אלא רק בידי מספר משפחות מכמה חוגים ועדות בישראל וגם מצד דין השולחן ערוך אין חיוב לילדות להדליק נרות - הגיע העת והשעה לחזק ולחדש את המנהג בכל תפוצות ישראל, שכל הילדות ידליקו נרות שבת.

סיבות

ג. כמה סיבות לכך שבזמננו יש צורך מיוחד שגם הבנות ידליקו נרות:

1) להרבות באור הקדושה בעולם - המצב הרוחני בעולם הגיע לשפל מדריגה, ירידת דורות של ממש, יותר חושך רוחני יש בעולם, בני אדם חשופים יותר ויותר לגשמיות וחומריות העולם, לכן, כמשקל נגד יש להוסיף ולהרבות באור, על-ידי שגם הבנות ידליקו נרות שבת.

כי כמו האור הגשמי, שבשעת בין הערביים כשאין עדיין חושך גמור אין צורך בנרות רבים, אך כשהלילה יורד ונעשית עלטה גמורה, יש צורך להדליק עוד נרות. כך גם במובן הרוחני: בדורות בהם הבית היה מלא באור היהדות ולא חדרו אליו רעיונות 'רחוב' זרים, ואף מצבו הרוחני של העולם לא היה כל כך חשוך ונורא כמו בימינו, די היה במעט נרות שיאירו את הבית; אבל כיום שהעולם הפך פראי וחשוך, ואפילו לבית היהודי מחלחלים לעיתים רעיונות זרים ומשונים מהעולם - יש צורך בתוספת אור.

לכן למרות שבעבר הסתפקו בנרות שהאם הדליקה, הרי כיום יש להשתדל שגם הבנות ידליקו נרות שבת קודש, שיוסיפו אור וקדושה בבית [וכן כתב המגן-אברהם "כל מה דמתווסף אורה - יש בה שלום בית ושמחה יתירה"].

זאת ועוד, במידה מסוימת אור הקדושה המופץ בבית על ידי ההדלקה של הילדות טהור ומעולה יותר מזה המופץ על ידי האמהות:

אפילו בקשר ללימוד תורה אמרו חז"ל שיש מעלה בלימוד התורה של הילדים על זה של המבוגרים – "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן", בגלל שלימוד התורה שלהם הוא "הבל שאין בו חטא", וכך גם בקשר להדלקת הנרות של הילדות שיש בו מעלה מיוחדת - "יד שאין בה חטא".

2) סיבה נוספת שהילדות ידליקו נרות שבת – סגולה למציאת שידוך הגון וטוב:

חז"ל אומרים שהדלקת נרות שבת היא סגולה להצלחה בבחירת שידוכים מוצלחים וטובים. ואכן בדורות שעברו, כשהקביעה וההחלטה על השידוך היתה בידי ההורים, די היה בהדלקת הנרות של האם כסגולה למציאת זיווג ראוי לבת; אבל בזמנינו, שהבנות עצמן נוטלות חלק פעיל ומרכזי בבחירת בן הזוג, הן עצמן צריכות להדליק נר, שיועיל להם לקבל החלטה נכונה ומוצלחת בבחירת בן זוג הגון וטוב.

3) סיבה נוספת לדבר – בבתים שאין שומרים תורה ומצוות לעת עתה:

כאשר הילדה מדליקה נרות, באופן טבעי זה מעורר גם את האמא שלה להדליק נרות, וזה מוסיף ומעורר את בני המשפחה לשמירת שבת, עריכת קידוש, סעודת שבת וכו'.

ואכן רואים למעשה, מעיד הרבי, שבעשרות אלפי בתים, בזכות הדלקת הנרות של הילדות – הצטרפו להן האמהות. ובבתים שהאמהות כבר הדליקו נרות אך לא הקפידו על זמן ההדלקה - בזכות הילדות החלו להקפיד להדליק נרות בזמן, לפני כניסת השבת. ובבתים שלא היה שמירת שבת – בזכות הנרות של הילדות החלו בשמירת שבת ומצוותיה.

קריאת קודש – לפרסם את המנהג

על כל אחד ואחת מוטל זכות וחוב-קדוש לעשות ככל יכולתו ולהשפיע על שכניו, מכריו, קרובי משפחתו וכדומה, בין אלו שהם שומרי תורה ומצוות ובין שאינם שומרים לעת עתה - שכל ילדה יהודיה מגיל שלוש ומעלה תדליק נרות כל ערב שבת קודש ובברכה.

כדי להוסיף עידוד וחיזוק לדבר, בכמה הזדמנויות העניק הרבי לכל בת שקיבלה על עצמה להדליק נרות שבת - שתי מטבעות כסף וקופסת גפרורים, והרבי בירך בברכות רבות את העוסקים בפרסום והפצת מנהג חשוב וקדוש זה.

הנרות מוסיפים אור, קדושה ושמחה בבית, והאור הגדול מתפשט והולך ומשפיע ומאיר את כל הסביבה כמו שאמרו חז"ל על הנר הגשמי "נר לאחר נר למאה", שמנר אחד אפשר להדליק נרות רבים, כך גם במובן הרוחני, הנר היחידי שילדה אחת מדליקה מאיר ומשפיע על כל העולם כולו, עד לאור הגדול בביאת משיח צדקינו.

לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות-הארות שיתקבלו בשמחה, מייל: ryk613@gmail.com