מחקר מבטיח למניעת טינטון
שימוש בתרופה לאפילפסיה במניעת טינטון שהתפתח לאחר חשיפה לרעש חזק, ונוסה על בעלי חיים, נראה מבטיח. כך עולים ממחקר חדש של חוקרים בבית הספר לרפואה באוניברסיטת פיטסבורג. הממצאים, שפורסמו מטעם האקדמיה הלאומית למדעים, חושפים בפעם הראשונה את הסיבה או הגורם לטינטון שהתפתח לאחר חשיפה לרעש.
טינטון לאחר חשיפה לרעש
כ-5-15 אחוזים מהאמריקנים שומעים שריקות, נהימות, שאגות וקולות לחישה שהם הקולות האופיינים לטינטון, אשר בדרך כלל נגרם על ידי חשיפה לרעש חזק מאוד. כך אומר החוקר הבכיר ד"ר יאנסו טסונופולוס, פרופסור וחבר עמית בקבוצת מחקר במחלקה לאף אוזן גרון, בבית הספר לרפואה של פיטסבורג.
"אין תרופה לטינטון, וטיפולים קיימים כגון מכשירי שמיעה לא מספקים הקלה עבור חולים רבים", הוא אומר. "אנו מקווים כי על ידי זיהוי הגורם הבסיסי, אנחנו יכולים לפתח התערבויות יעילות."
מהלך המחקר לפיתוח טיפול לטינטון
צוות המחקר התמקד באזור במוח שהוא הבית למרכז שמיעתי חשוב שנקרא הגרעין הדורסאלי כוכליארי (DCN). ממחקרים קודמים, שנעשו על מודל של עכברים, הם ידעו שטינטון קשור לפעילות יתר של תאי DCN - הם יורים דחפים גם כאשר אין קול בפועל. לניסויים החדשים, הם התמקדו במאפיינים הביופיזיקליים של ערוצים זעירים, הנקראים ערוצי KCNQ שדרכם יוני אשלגן לנסוע בתוך ומחוץ לתא.
"מצאנו כי בעכברים עם טינטון (לא ברור כיצד העכברים סיפרו לחוקרים כי הם סובלים מטינטון אבל זו שאלה נפרדת...) ישנם תאי DCN היפראקטיבים בגלל ירידה בפעילות ערוץ ה- KCNQאשלגן ",אומר ד"ר טסונופלוס, "ערוצי KCNQ אלה פועלים כמו בלמים יעילים המפחיתים את הרגישות או פעילות של תאים עצביים." במודל, עכברים שקיבלו תרופת הרגעה, נחשפים באוזן אחת לקול בעצמה של 116 דציבלים, שזו בערך עוצמת סירנה של אמבולנס, ל-45 דקות, שהוצגה בעבודה קודמת והובילה להתפתחות של טינטון ב-50 אחוזים מהעכברים שנחשפו.
ד"ר טסונופלוס וצוותו בדקו האם תרופה שאושרה ע"י ה FDA- לאפילפסיה הנקראת רטיגאבין, שמשפרת את פעילות ערוץ ה- KCNQ, יכולה למנוע התפתחות של טינטון. קבוצת העכברים קיבלה שלושים דקות של חשיפה לרעש, פעמים ביום, למשך חמשת הימים הבאים, כאשר למחצית מהקבוצה שנחשפה ניתנו זריקות של רטיגאבין.
שבעה ימים לאחר חשיפה לרעש, הצוות קבע האם העכברים פיתחו טינטון על ידי ביצוע "ניסויי בהלה", שבהם נשמע צליל רציף של 70 דציבל ואז נעצר לרגע ולאחר מכן מתחדש לפני שנקטע עם פולס הרבה יותר חזק. עכברים עם שמיעה נורמלית תופסים את הפער בצלילים, מודעים לכך משהו השתנה, ולכן פחות נבהלו מהפולס חזק מאשר עכברים עם טינטון, ששומעים רעש פנטום (מדומיין) שממסך את הרגע של שקט בין צלילי הרקע(יש לציין שדרך זו לקבוע שהעכברים סובלים מטינטון אינה מקובלת על כל החוקרים שכן העכברים כאמור לא מסוגלים לספר על כך..).
ממצאים ומבט לעתיד
החוקרים מצאו כי עכברים שטופלו ברטיגאבין, מייד לאחר חשיפה לרעש, לא פיתחו טינטון. עולה בקנה אחד עם מחקרים קודמים. 50 אחוזים מעכברים שנחשפו לרעש שלא טופלו בתרופה הציגו סימנים התנהגותיים של המצב.(טינטון)."זה ממצא חשוב שמקשר את המאפיינים הביופיזיקליים של ערוץ אשלגן עם התפיסה של צליל פנטום", אומר ד"ר טסונופלוס "טינטון הוא תופעה ערוצית וערוצי KCNQ אלה מייצגים יעד חדש לפיתוח תרופות החוסמות את האינדוקציה של טינטון בבני אדם."
משפחת ה- KCNQ מורכבת מחמש תת יחידות שונות, כאשר ארבע מתוכן רגישות לרטיגביןמטרת הד"ר ועמיתיו היא לפתח תרופה שהיא ספציפית לשתי יחידות משנה של ה- KCNQ המעורבים בטינטון כדי לצמצם את הסיכון לתופעות לוואי. "תרופה כזו עשוייה להיות יעילה מאוד על מנת למנוע טינטון שנגרם מחשיפה לרעש אצל חיילים ואנשים שעובדים או נמצאים בסיטיאציות הקשורות לרעש חזק," אומר ד"ר טסונופלוס, "ייתכן שזה יהיה יעיל למצבים אחרים עם תחושת פאנטום, כגון כאב באיבר שנקטע.
ליחצו לקריאה נוספת על - טיפולים יעילים לטינטון