סעיף 67(א) לפקודת השותפויות מסדיר את האוטונומיה הנכסית של השותפות, בקבעו כי אין ליתן צו הוצאה לפועל נגד שותפות אלא על-פי פסק-דין נגדה. בנוסף, סעיף 33 לפקודת השותפויות מורה כי נכסי השותפות ישמשו אותה בלבד, בהתאם להסכם השותפות. על-פי העיקרון המנחה בפקודת השותפויות בסוגיה זו, כל שותף חייב בכל חיובי השותפות, יחד עם יתר השותפים ולחוד, אך לא יינתן פסק-דין נגד שותף, אלא אם כן ניתן קודם לכן פסק-דין נגד השותפות, או לאחר שהשותפות פורקה.
חובותיהם וזכויותיהם של השותפים בנכסי השותפות וביניהם לבין עצמם, תיקבענה בהתאם לאמור בהסכם מפורש או משתמע שכרתו, ואחריותו של כל שותף לחובות השותפות תיקבע בהתאם לשיעור היחסי של ההון שנחתם על-ידו. אין לשנות את הסכם השותפות ללא הסכמת שותף שזכותו עלולה להיפגע עקב השינוי, ואין לצרף לשותפות שותף חדש ללא הסכמת השותפים האחרים.
קיימת הפרדה בין נכסי השותפים לבין נכסי השותפות;
השותפות היא החייב העיקרי והשותף הוא החייב המשני, ולפיכך – (א) שותף יכול לחזור ולתבוע את השותפות בגין תשלומים ששילם לשם קיום וניהול עסקיה ונכסיה של השותפות. (ב) שותף יכול לחזור ולתבוע כל שותף משותפיו בגין חוב או בגין הפסדים של השותפות שהוא עצמו נשא בהם, בהתאם לחלקיהם היחסיים של השותפים.
חסרונה הגדול של השותפות נובע מכך שחבריה אינם נהנים מעקרון הגבלת האחריות. חוב של השותפות הוא גם חוב אישי של השותפים, ולפיכך ניתן לעקל ולמכור את רכושם האישי של השותפים לשם פירעונו. אמנם לשותפות אישיות משפטית נפרדת משל שותפיה, ולכאורה אחריותם של השותפים לחובות השותפות צריכה הייתה להיות מוגבלת, אך סעיף 20(א) לפקודת השותפויות קובע:
עו"ד יוסי כהן - שינוי הסכם שותפות"כל שותף חב, יחד עם שאר השותפים ולחוד, בכל החיובים שהשותפות חבה בהם בהיותו שותף, לרבות בכל דבר שהשותפות חבה בו לפי סעיפים 18 ו – 19 בהיותו שותף, ואם נפטר השותף יהא עזבונו חב כאמור באותם חיובים במידה שעדיין לא סולקו".
בנוסף, מורה הוראת סעיף 14 לפקודת השותפויות:
"כל שותף הוא שלוח של השותפות ושל שאר שותפיו לכל עניין של עסקי השותפות; ופעולותיו של כל שותף כשהוא עושה בדרך הרגילה עסק מן הסוג שעושה השותפות שהוא חבר בה, יחייבו את השותפות ואת שותפיו, זולת אם למעשה אין לו הרשאה לפעול בשם השותפות באותו עסק והאדם שעמו נשא ונתן יודע שאין לשותף הרשאה לכך, או שאינו יודע, או אינו מאמין, שהוא שותף".
מהוראה זו עולה כי יחסי ההרשאה בין השותפים אינם מתקיימים בכל פעולה של שותף אלא רק בפעולה הנעשית בכשירות של שותף ובמסגרת ההרשאה שנתנה השותפות לשותף. המבחן לשאלה מתי ניתן לחייב את השותפות ואת השותפים האחרים בגין פעולתו של שותף הוא משולש:
העסקה היא מסוג העסקאות שהשותפות נוהגת לעשות;
העסקה נעשית בדרך העסקים הרגילה;
העסקה נעשית במסגרת ההרשאה.
אחריותו של השותף לחובות השותפות חלה אך ורק עם הקמתה של השותפות ועם גיבושו של היחס המשפטי בין השותפים. שותף אינו אחראי בעבור חובות של השותפות שנצברו בתקופה שקדמה למועד שבו הפך לשותף בשותפות, אלא אם כן הביע את הסכמתו לכך. ואולם גם אם הסכים לכך, הסכמתו לא תקנה זכות תביעה נגדו לנושה התובע חוב ישן מהשותפות, אלא רק נגד שותפיו.
אחריותו של השותף לחובות השותפות תמה רק עם סיום יחסי ההרשאה, כגון במקרה של פרישה מן השותפות או פירוק השותפות. ואולם אחריותו של השותף בגין עסקאות קודמות, דהיינו עסקאות שנכרתו בעת שהיה שותף, תוסיף לעמוד בתוקפה עד סיומן של העסקאות. בהיעדר הסכם הקובע אחרת, יחול בין השותפים עקרון השוויון, ולפיו לכל שותף זכויות וחובות זהות לאלה של שותפיו.
עורך דין יוסי כהן הוא הבעלים של משרד עורכי דין. דוקטור יוסי כהן פועל בתחומי המשפט המסחרי, דיני חברות וליטיגציה משנת 1986.
צרו קשר עם יוסי כהן:
רח' קלישר 17, בית גי - אה, תל אביב 65257
טל': 5168484 - 03 | פקס: 5166066 - 03
דוא"ל:cohhen2@zahav.net.il