בפסק דין שניתן לאחרונה (25.10.2013) על ידי כב' השופטת גאולה לוין מבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, נקבע כי צוואה שנעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת הנה בטלה.
במקרה שהובא בפני כב' בית המשפט, הוגשה בקשה לצו קיום צוואה על ידי שני אחים ואימם. לטענת האם, היא הכירה את המנוח בשנת 1993 עם עלייתה לישראל, אז עבדה כעוזרת בית בבית המנוח ורעייתו. האם אשר הנה נהנית על פי הצוואה, מציינת את הקשר החם עם המנוח ואת התמיכה הכלכלית שהעניק המנוח לה ולבני משפחתה לאורך כל השנים. עוד היא מעידה כי לאחר פטירת רעיית המנוח, התהדקו קשריה עם המנוח והוא אף צירף אותה כשותפה מלאה בחשבון הבנק שבבעלותו. לדבריה, מרגע שנודע לה על המחלה הנוראית בה חלה המנוח, התאגדו היא וכל בני משפחתה סביבו, כאשר במשך כל תקופה זו היא לא נתקלה בבן משפחה של המנוח שהתעניין במצבו.
זאת ועוד, טענה כי בהיותה רופאה המכירה את המערכת, הפעילה את כל הקשרים והמאמצים לסייע למנוח להגיע למומחים הטובים ביותר בתחום מחלתו.
בנה של הנהנית מהצוואה, אשר גם הוא נהנה בהתאם לצוואה, תיאר את מערכת יחסיו עם המנוח וציין באריכות את הקשר ההדוק בין משפחתו למנוח ואת התמיכה הכלכלית שהעניק המנוח לו, לאימו ולאחיו מאז עלו לישראל. כמו כן, הוא מציין כי בשנת 2002 העניק לו המנוח את רכבו ונשא בעלות החזקתו, ואילו בשנת 2009 רכש עבורו רכב חדש. בנוסף ציין כי חודש לפני פטירת המנוח, הוא לקח אותו לבנק וביצע העברה לחשבונו על סך של 300,000 ש"ח.
את ההתנגדות לקיומה של הצוואה הגישה בת דודתו של המנוח, כיום בת 87, אשר לדבריה היא ואחיה הם קרובי משפחתו היחידים של המנוח ויורשיו על פי דין. המתנגדת טוענת כי הייתה בקשר טלפוני עם המנוח ושוחחה עמו בימים הסמוכים לפטירתו וכי הוא שיתף אותה במצבו הבריאותי הקשה ונשמע מדוכא ובמצב נפשי ירוד ביותר. לטענתה, לאור מצבו הגופני והנפשי הירוד ובשל גילו של המנוח בעת עריכת הצוואה, מן הראוי היה כי רופא מוסמך יבדוק אותו ויאשר את יכולתו לכתוב צוואה.
המתנגדת לצו קיום הצוואה טענה לשתי עילות בטלות – האחת היעדר כושר לצוות, והשנייה כי הצוואה בטלה מחמת השפעה בלתי הוגנת.
האם הייתה השפעה בלתי הוגנת על המנוח?
באשר לעילת בטלות הצוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת, קבע כב' בית המשפט כי במקרה דנן מדובר באדם ערירי בן 78, שהיה חולה בסרטן הקיבה במצב גרורתי, וכי אין חולק כי כבר בסמוך למועד גילוי המחלה היה מצבו קשה ביותר ואינו בר טיפול, וכי מצבו הבריאותי רק הלך והידרדר. כמו כן, נקבע שמהראיות בתיק ניתן ללמוד כי בימיו האחרונים היה המנוח חלש מאוד, מרותק לכורסא, נזקק לעזרה 24 שעות ביממה, לא היה מסוגל לבלוע ונזקק לעירוי נוזלים ולקבלת מורפיום בהזרקה. מצבו הפיזי הירוד של המנוח בימיו האחרונים הוביל לכך שהוא נזקק לסיוע מלא בכל הקשור לצרכיו הבסיסיים ביותר – קבלת משככי כאבים ועשיית צרכים.
בית המשפט קבע כי מכלול הדברים האמורים הנם בעלי משקל רב בבחינת אפשרות קיומה של השפעה בלתי הוגנת על המנוח, וכי ביום שקדם לפטירתו, הוא היום בו נערכה הצוואה, היה נתון המנוח באופן מובהק להשפעת הזולת. כוחותיו תשו וספק אם הייתה לו יכולת לגבש רצון משל עצמו בשאלת זהותם של יורשיו.
כמו כן, בכל הקשור לנסיבות עריכת הצוואה, קיימת עמימות. כך לדוגמא, לא ברור כיצד בדיוק נוצר הקשר בין המנוח לעו"ד שערך את הצוואה וניכר כי הקשר נוצר באמצעות הנהנית מהצוואה. בנוסף נכחה הנהנית בבית המנוח בכל אחד מהביקורים בהם הגיע עורך הדין לבית המנוח.
זאת ועוד, נוכח מצבו הפיזי הקשה של המנוח, לא ברור כיצד עלה בידו להכין את המסמכים שהוכנו מבעוד מועד עבור עורך הדין לצורך עריכת הצוואה. כך גם שאלת התשלום לעורך הדין אינה נקייה מתהיות, נוכח העובדה כי התשלום לעורך הדין נעשה לכאורה על ידי המנוח מצ'ק שלו, אולם הנהנית אישרה כי כתב היד על גבי הצ'ק אינו של המנוח וכי היא אינה יודעת מי כתב את הצ'ק. לכך מצטרפות גם עדויות סותרות של הנהנים בדבר הידיעה כי המנוח כתב צוואה. חלקם טענו שידעו וחלקם טענו שלא ידעו, כאשר ממכלול העדויות מתקבל רושם כי ידעו בזמן אמת כי הגיע עורך דין לביתו של המנוח לצורך הכנת צוואה.
קביעת בית המשפט
כב' בית המשפט קבע במקרה דנן כי כאשר מחברים את כל חלקי התמונה, עולה תמונה לא נוחה של מעורבות הנהנים בעריכת הצוואה, אשר אין בה אמנם כדי לקבוע כי מעורבות זו מגיעה כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, אולם יש בה כדי להוות ראיה נסיבתית מכרעת בהכרעה אם הצוואה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת.
לסיכום, קבע כב' בית המשפט כי על אף שאין בפניו ראיות ישירות לכך שהצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת, הראיות הנסיבתיות מצביעות על כך שהמנוח, שהיה אלמן וערירי על ערש דווי וסבל בימים האחרונים לחייו מחולשה קשה מאוד, היה נתון במצב של חוסר אונים ותלות מוחלטת באחת מן הנהנים לפי הצוואה. כמו כן, לכך מצטרפת העובדה כי הצוואה נחתמה בביתו של המנוח כשהוא מרותק לכורסא, ללא יכולת לזוז.
בנוסף לכך, עורכי הצוואה הגיעו בזמן שאחת מן הנהנות בצוואה הייתה עם המנוח, לאחר שהיא זו שככל הנראה יצרה עימם קשר טלפוני. ואילו, הצוואה עצמה כוללת פרטים שלא ברור כיצד הגיעו לידי עורך הצוואה. לבסוף קובע כב' בית המשפט כי מכלול הראיות שהובאו בפניו מקימות חזקה שבעובדה כי הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת של מי מהנהנים על המנוח, ועל כן דינה להיות מבוטלת.
עו"ד אירית רייכמן הינה בעלת תואר LLb במשפטים מאוניברסיטת
תל-אביב , חברה בועדת בית המשפט לעניני משפחה בלשכת עורכי הדין,
מגשרת מוסמכת מטעם הטכניון ועברה השתלמויות תעודה רבות בתחום דיני
המשפחה.לעו"ד אירית רייכמן ניסיון רב בהופעות בבתי המשפט לענייני
משפחה,בבתי הדין הרבניים וניהול תיקים מורכבים בתחום דיני המשפחה
הירושה והאפוטרופסות.