עו"ד אירית רייכמן מציינת כי מדובר בתביעה נזיקית של אישה בעילות שונות, לרבות כליאת שווא, פגיעה בכבוד ועוולת הרשלנות. האישה הגישה בקשה לתביעת גירושין בבית הדין הרבני ובעלה התנה את הסכמתו למתן גט בכך שדירתם המשותפת תימכר. בית הדין תמך בעמדת הבעל ודחה את תביעתה של האישה. האישה הגישה תביעת גירושין נוספת לאחר ארבעה חודשים, בטענה כי המשיב התחתן בפעם השנייה, אולם בית הדין האזורי דחה בשנית את תביעתה. האישה ערערה לבית הדין הרבני הגדול אשר קבע כי יש להחזיר את התביעה לבין הדין האזורי, ואם אכן ייקבע כי הבעל נישא בשנית, יש ליתן לאישה גט. אירית רייכמן מסבירה כי בסופו של דבר, לאחר חמש שנים, ולאחר שניתן פסק דין מרשיע בגין ריבוי נישואין כנגד הבעל, ניתן הגט. במהלך הדיונים בבית הדין הרבני, קרי טרם קבלת פסק דין בתביעת הגירושין, הגישה האישה תביעה אזרחית-נזיקית כנגד בעלה בטענה כי על בית המשפט ליתן לה פיצויים נזיקיים, וזאת על אף שבית הדין הרבני לא הכיר בבעלה כסרבן גט. עו"ד אירית רייכמן מסבירה כי בית המשפט המחוזי, בפסק דינו של כבוד השופט ישעיהו שנלר, פורש בפסק דינו שלוש גישות הקיימות כיום בפסיקה והמפורטות לעיל:
הגישה הראשונה (הנוקשה): גישה זו גורסת כי ראשית יש להגיש תביעה נזיקית אך ורק לאחר פסק דין רבני, ובמקום בו פסק הדין הרבני קובע "כופין" או "חיוב לגרש", יש לאישה זכות תביעה בעניין פיצוי עיגון.
הגישה השנייה: עו"ד אירית רייכמן מסבירה כי מדובר בגישתו של השופט ויצמן (תמ"ש 19480/05 פלונית נ' עזבון המנוח פלוני ז"ל (30.4.06)), לטענתו יש להכיר בתביעה נזיקית כסרבן גט ללא קביעת בית הדין אך ורק במקרים מיוחדים של סרבנות גט עיקשת לתקופה ארוכה ללא כל טעם סביר והגיוני.
הגישה השלישית ( המקלה): לפיה ההליך בבית המשפט בתיק הנזיקי הנו תיק עצמאי אשר אינו סמוך ונסמך על קביעת בית הדין לעניין קביעת סרבנות הגט, וזאת בגדר סמכותו. בית המשפט רשאי לתת פסק דין אף טרם החלטת בית הדין לעניין גירושין ו/או סרבנות הגט, וכי עניין זה מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, ויוכרע לפי נסיבותיו היחודיות של המקרה. עצם סירוב של בעל לתת הסכמתו לגירושין עלול להוות התנהגות רשלנית המקימה זכות לאישה לתביעה נזיקית.