שבועתו של כל רופא או העוסק במקצוע הרפואה היא החובה המוסרית להעניק את הטיפול הטוב ביותר למטופל לשם בריאותו, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר במטופל סיעודי אשר תלוי כל כולו בעזרתם של אחרים. לכן, מבקרים של רשלנות רפואית ובמיוחד במקרים בהם מעורב מטופל הזקוק לעזרה סיעודית, יש לחולה ולמשפחתו את הזכות המלאה להגיש תביעות סיעוד לקבלת פיצויים בשל רשלנות רפואית של אנשי הצוות המטפלים אשר גרמו לנזק המשמעותי למטופל.
כמו בתחומי רפואה אחרים, מקרים של רשלנות רפואית מתרחשים פעמים רבות לא רק עקב רשלנות רפואית מצד הרופא המטפל אלא פעמים רבות גם בעת טיפול סיעודי באדם המוגבל בתפקודו. אחת מהצורות השכיחות ביותר של רשלנות רפואית היא הפנייה מאוחרת מדי לטיפול רפואי. במקרים כאלו, עצם הפנייה המאוחרת עלולה להביא להחמרת המצב הרפואי בפועל עד כדי גרימת נזק בלתי הפיך למטופל.
רשלנות רפואית אחרת הנפוצה ואשר בגינה מוגשות תביעות סיעוד, היא מתן טיפול רפואי אשר לא תואם את ההנחיות של הרופא המטפל. את הטיפול באדם הנזקק לטיפול סיעודי, יש לבצע בצורה מאד קפדנית ובדרכים שונות. רשלנות רפואית יכולה אם כך לנבוע עקב התעלמות או אי הצמדות להנחיות המדוייקות של הרופא המטפל.
תביעות סיעוד במקרה של רשלנות רפואית במקרי טיפול סיעודי
במקרים של חשד לקיומה של רשלנות רפואית כחלק מהגשת תביעת סיעוד, תסתמך התביעה על סעיף 35 לפקודת הנזיקין משנת 1968. הפקודה מחייבת לציין בכתב התביעה בגין רשלנות רפואית, לציין את עובדת ההפרה של חובת הזהירות המוטלת על כתפי המטפל, וכן הוכחת גרימת נזק למטופל הסיעודי וקשר סיבתי בין הנזק הנגרם לבין הפרת חובת הזהירות.
בכל מקרה של חשד לקיומה של רשלנות רפואית מצד גורמי טיפול, לפני שפונים להגשת תביעת סיעוד, מומלץ לפנות לייעוץ וליווי של עו"ד לשם הגשת התביעה.