בס"ד.
אתר "החוויה היהודית" - www.h-y1.coi.co.il
פרשת "ויצא" - מילים סמויות
לפניכם דרש על פרשת"תולדות". עליכם לאתר 14 מילים סמויות המוזכרות בפרשה.
(ניתן למצוא את המילים הסמויות בתוך מילה או בצרוף סוף והתחלה של מלים סמוכות)
תרמילון "מילים סמויות":
בית אל, חרן, סולם, חלום, מצבה, ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, אפרת, יוסף בנימין
אישיותה של רחל אימנו
נעסוק בנושא הצניעות, מתוך דמותה של רחל אימנו, הגמרא במגילה [יג, א] מקדישה קטע ארוך יחסית לבירור הלחץ שלחץ אחשורוש את אסתר לגלות את עמה ואת מולדתה, לגלות את הזהות שלה. הגמרא מפרטת דברים אישיים ביותר שדרכם ניסה אחשורוש לגלות את הסוד הזה, הגמרא מסיימת את הסוגיא באותו פסוק שחוזר ונשנה במגילה -"אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ" [אסתר ב, כ]. זאת אומרת שכל הלחץ הזה לא הועיל לו, אסתר לא גילתה את הסוד.
הגמרא ממשיכה ואומרת: אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב לא יגרע מצדיק עיניו, בשכר צניעות שהיתה בה ברחל - זכתה ויצא ממנה שאול, ובשכר צניעות שהיה בו בשאול - זכה ויצאת ממנו אסתר.
אולי הדברים הם בבחינת זה לעומת זה, לעומת הלחץ של אחשורוש לגלות, נמצאת דמותה של רחל אימנו, הצנועה. הפסוק באיוב [לו, ז] אומר - "לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו", הקב"ה לא מתעלם ממעשיו של הצדיק. רש"י [מגילה יג, ב ד"ה לא] ברוח קודשו, גילה משמעות גדולה בפסוק: "לא יגרע מצדיק עיניו - נותן עיניו במעשה הצדיקים לשלם להם אף לימים רבים מדה במדה".
רש"י מסביר שהקב"ה נותן עיניו במעשי הצדיקים, כלומר שהוא מתייחס אליהם, אבל רש"י לא נעצר בזה, אלא ממשיך ומסביר - "לשלם להם אף לימים רבים מדה במדה". חלק מהיכולת שלנו להבין במשהו את אופן הפעילות של ההשגחה האלוקית, מאוד תלוי בעדינות הזו שבדברי רש"י - לימים רבים. לא כל דבר מסתדר מיד, יש איזה צורך בישוב הדעת, בסבלנות, כדי לראות את המכלול . ואז, אומרת הגמרא, בשכר צניעות שהיתה לרחל, זכתה ויצא ממנה שאול, ובשכר צניעות שהיה בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר.
אומרת אסתר למרדכי מה אם ישבית אלוקינו את המצב מאין תבוא הישועה? עונה לה מרדכי לא פסו למרות המצב רחמי ה'. וגם יהיה מצב רע שחל ומעולם לא יעזב ה' את עמו. עונה לו אסתר המצב הרי אינו מזהיר אלה רק נס יציל את עמינו.
היום יש לצניעות משמעויות שונות, אבל המשמעויות שעולות מהפסוקים הם אחרות לגמרי. הפירוש הבסיסי ביותר של מושג הצניעות זו הסתרה. לצערינו בדור שלנו הדבר קשה מאוד. גם מבחינת התקשורת הכל גלוי, הכל נחשף, מאוד קשה להיות צנוע.
איזו צניעות היתה ברחל? הסיפור ידוע, והוא מופיע בהמשך הסוגיא במגילה: למרות שיצאה מרשע וסביבה גרועה, ובגלל שנתנה את סימניה ללאה זכתה שיצא ממנה שאול המלך.
יש כאן נאמנות מרשימה של רחל לאחותה, ויש כאן הסתרה, היא לא מגלה את הסוד לאף אחד. אבל אם מדברים על נאמנות, הרי הפעולה הזו שעושה אסתר, עלולה לפגוע בבעלה! אלא שצריך להבין שמתוך התיאור הזה של הגמרא, בעקבות הפסוקים, על רחל ויעקב, מתברר שתכונת הצניעות באנשים צנועים, היא תכונה קיומית, היא לא מידה טובה, שאפשר להתקיים בלעדיה. אדם שרוצה לשאת את רחל לאישה, הוא נושא אישה צנועה, ואישה צנועה לא יכולה לשבת בשקט ושלוה אם אחותה תיפגע.
אבל אישה צנועה גם מסתירה את אותה מסירות שלה, לכן המושג שכר שכתוב כאן, הוא במובן המקראי כמעט הפוך מהמושג שכר היום. לצערינו הרבה דברים היום נמדדים בתמורה שלהם, וזה עלול לשבש את החלקות הטובות בנפש, את המסירות, את ההתנדבות. השכר במובן המקראי, כמו בתהלים [קכז, ג] - "שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן" - תוצאה טבעית שנובעת ממהלך. השכר איננו משהו חיצוני שאדם מקבל על כך שהוא פעל בדרך טובה.
הצניעות שהיתה ברחל עברה לדורות הבאים, עד שהיא לאט לאט במשך הדורות התגלתה אצל שאול המלך. מה המסירות של שאול המלך? מה שהיום כמעט בלתי נתפס: ומה צניעות היתה בשאול - דכתיב ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל - זכה ויצאת ממנו אסתר.
שאול המלך הגיע מהשדה מאחר נביא שמואל חיפש אותו. שאל האב מה ראו בן זה למלוכה? ענה לו שמואל הצניעות. רק אחר ההכתרה שבני ישראל שמעו ונהו אחריו.ואילו יושבי הארץ האחרים היו אדישים
היום אם מישהו נבחר לתפקיד, ובעיקר אם הוא התחרה מול אנשים אחרים, מיד מהומה רבתי. קשה מאוד להיות צנוע, לשמור על עולם פנימי. אצל שאול היה בדיוק הפוך, הוא נבחר ללא יחסי ציבור. וכאשר היה ברור לו על פי הנביא שהוא הולך להיות מלך, הוא לא גילה את זה. זה סוג של נאמנות לאותו עולם פנימי. המעטפת החיצונית לא סוחפת, לא מסנוורת. מרכז הכובד של החיים הוא כבוד אלוקים הסתר דבר. מתוך אותו עולם פנימי, יש מקום גם לבטא כלפי חוץ דברים מסוימים, אבל לא עולם הפוך שחושף הכל ולא נשאר כלום בפנים.
השלישית ברשימה היא אסתר המלכה - "זכה ויצאת ממנו אסתר". על פניו, בהקשר של נושא הצניעות, נראה שאצל אסתר, בדיוק מה שהוזכר בסוגיא קודם, לגבי הלחץ של אחשורוש לגלות את עמה, זו הצניעות, ואם כן זה מתאים לצניעות שהוזכרה קודם אצל שאול ורחל. אבל יכול להיות שיש כאם נקודה נוספת, שמתגלה אצל אסתר ורחל, שהענין של ההסתרה היא אולי הבסיס שלה, אבל מתוך סוגיית ההסתרה יש פה נקודה נוספת.
נסביר את הדברים בשפה של הפסוקים. רחל אימנו מבטאת תביעה מאוד גדולה ללדת, עדי כדי כך שהיא אומרת - "הָבָה לִּי בָנִים
אִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" [בראשית ל, א]. אחר כך, כשנולד ילד היא אומרת את התחושה האמיתית שלה - "אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי"
אישה שביטאה את החוסר שלה בצורה כל כך חזקה, יכולה לבוא ולומר שהתחושה שלה היא של אסף אלוקים את חרפתי, היא עקבית. אלא שאז הגיוני שהיא תקרא את בנה אסף, אבל היא קוראת את הבן יוסף. יש בבחירת השם הזה תחושה של חוסר צניעות. בן אדם קיבל מתנה כל כך גדולה, וכבר הוא מבקש עוד.
נכון שאצל רחל הביטויים הקשים של החוסר הם ביטוי של החוייה שלה, אבל הם לא ביטוי של המגמה שלה. זאת אומרת כשנולד לרחל ילד היא יכולה לומר אסף אלוקים את חרפתי, כי זו התחושה שלה, אבל כשהיא קוראת שם לילד, היא קוראת על שם המגמה, לא על שם התחושה. המגמה, מתוך רוח הקודש של רחל, שמתוך המרחב של 12 השבטים, יש לה חלק של שני ילדים, והנה עכשיו נוצר הפתח, נולד לה ילד. ולכן בגלל שהקב"ה הכניס אותו למעגל של הבנייה המשפחתית, היא יכולה לומר שהיא רוצה עוד ילד כדי להמשיך בכך. לבנות את המעגל המשפחתי, רוצה רחל אימנו, על ידי שני בנים.
האם זה חלק מהצניעות?! האם זה חלק ממה שהנביא מיכה [ו, ח] אומר - "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ"?! אם יש נאמנות לעולם פנימי, אין יחצנות, אין אינטרסים, אלא נשארים זכים באותה נאמנות לעולם פנימי. העולם הפנימי של רחל אימנו היה הולדת ילדים לבניית המשפחה, וממילא הנאמנות לאותו עולם פנימי, זו היכולת לבקש יוסף ה' לי בן אחר.
אם מישהי הודה לה' זו הייתה רחל. רחלי שש כריות נתנה לאחותה ופירגנה לה. וגם אם אפו זב ולו נתנה תשומת לב ללא קשר של מי הוא. את ארץ הקש אהבה ואפר תמיד מהארץ לקחה. סיבלה של רחל היה גדול בעלה ואביו ספרו הימים שבהם יוולד לו אח.ואכן נולד לה בן נוסף הבן ימי נעוריו זכה בברכת האב אך אמו לקחה ממנו בלידתה.
אומר החתם סופר, אל תטעה ברחל אימנו, היא לא התמקדה רק באבלות ובכאב שלה. רחל אימנו התכוונה בבן אוני, לבן כוחי. אלא שהיא חיברה בין אבלותה וכאבה ובין עוצמתה. וזה בדיוק אותה נאמנות לעולם פנימי, בנאמנות הזו הדיון הוא לא כמה שנים אדם יחיה. אלא אם הוא עושה מגמתו. היא ראה לו בן אוני ויעקב קרא לו בנימין.
המגמה שהקב"ה הוליד איתה את האדם נמצאת בתוכו, צריך להקשיב לה, צריך לגלות אותה, לחשוף אותה. זה סוד הצניעות. זו רחל אימנו. יכול להיות שזאת גם לפחות חלק מהמשמעות של הדרש לגבי קבורתה של רחל.
יעקב לפני מיתתו אומר ליוסף - "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם" [שם מח, ז]. רש"י: ואקברה שם - ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי [תרעומת], אבל דע לך שעל פי הדבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה וגו', והקב"ה משיבה יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם.
יכול להיות שרש"י מביא על הפסוק, מנעי קולך מבכי, בא ללמד שהכח של רחל אימנו, אולי דוקא בגלל צניעותה, הוא שהדמות שלה נחקקת בלב בניה. כלומר שהם כשהם יוצאים לגלות הם יוצאים עם ודאות שהם יחזרו, והודאות הזאת צריכה להחזיק מעמד אלפיים שנה. השאלה הגדולה, וכך שואל הבעל שם טוב, היא למה יש צורך בהמשך הפסוק. הקב"ה מנחם אותה, ואומר "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב". זה מה שרחל רצתה, לדעת שבניה ישובו מארץ אויב. מה אם כן משמעות הפסוק הבא - "וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם"?! כבר הובטחו לשוב מארץ אויב, מה משמעות ההבטחה הנוספת?
הגבול של המשכן, זה חמישים על מאה, אבל אלה ממדי הכלי שבתוכו יש השכנת שכינה. כלומר ש'שבו בנים לגבולם', זה שבו בנים לעצמם. זה שהם שבים מארץ אויב זה נס גדול, אבל זה עצם המהלך בטבעיות שלו. עכשיו השאלה מה יהיה טבעו של המהלך, מה יהיה אופיו, זה לא כתוב במילים ושבו מארץ אויב. אפשר לחזור הביתה ולהיות מופקר, אפשר לחזור הביתה ולהיות אנוכי, אפשר לחזור הביתה ולשכוח את רחל אימנו. ולכן מגיע הפסוק הבא - ושבו בנים לגבלם. לא רק שהעם ישוב מארץ אויב, הוא גם ישוב לגבולו, ישוב לעצמו.
לכן הזיכרון של רחל אימנו מאוד חיוני דוקא לאחר חזרתינו לארץ. אמנם כבר אין בכי, המשימה הושלמה לכאורה. אבל המשימה שהושלמה היא המשימה של 'ושבו מארץ אויב', אבל המשימה של 'ושבו בנים לגבלם' עוד לא הושלמה, משימה גדולה לפנינו.
הכין: ד"ר אמיר שוורץ
אתר "החוויה היהודית" - www.h-y1.coi.co.il