הן החוק הישראלי והן מערכת המשפט, מחמירים מאוד עם עבירת הנהיגה בשכרות. שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי החווה דעתו בנושא וטען כי יש למצות את הדין על פי המירב שמאפשר החוק. לדבריו אין החמרה שניתן להחשיבה כהפרזה, משום הסיכון העצום שיוצר נהג בגילופין לשלומם של כלל המשתמשים בדרך. בשל התפיסה המחמירה, מבקשת, למשל, התביעה, לעיתים רבות, התייחסות לעבירה כאל הריגה ולא כאל גרימת מוות ברשלנות. הווי אומר – נהג שיורשע יהיה עונשו מאסר למשך מספר שנים. העונש המינימלי על נהיגה בשכרות, על פי פקודת התעבורה, הינו פסילת רשיון הנהיגה למשך שנתיים. העונש המינימלי על הישנות העבירה – ארבע שנות מאסר!
נהג אשר נתבקש על ידי שוטר, ומסרב לבצע את בדיקת האלכוהול בדמו, עשוי להיתפס סירובו זה בעת הדיון בבית משפט, כחיזוק להנחת התביעה שנהג בשכרות. נהג שנבדק ונמצא כי כמות האלכוהול שבדמו רבה מהכמות המותרת – נתון לפסילת רישיון אוטומטית למשך 30 ימים. נהג שנמצא שיכור והיה מעורב בתאונת דרכים, הפסילה תהיה לשישים ימים וניתן אף להאריכה לתשעים ימים.
הזהירות המתבקשת בנושא גובה קורבנות זה היא רבה. בהיבט המוסרי – מניעת הסכנה הקטלנית לשלום הציבור. בהיבט הזהירות והביטחון האישי – רבים הנהגים השיכורים שקיפחו את חייהם שלהם או של מכריהם, חבריהם ויקיריהם. ובהיבט הכדאיות הרווחית – הענישה המחמירה מוודאת שבשום שיקולי תועלת אישית לא תימצא בנהיגה בשכרות תועלת כזו שתעלה על הנזק האפשרי שבחומרת העונש.
כפי שמשתמע מהדברים, כותב שורות אלה מוקיע מכל וכל את תופעת הנוהגים בגילופין על הכביש. אם זאת מתרצה הכותב להבין את הסייג שבקביעת העונשים המינימליים שבפקודת התעבורה, המוסיפה על כל קביעת מינימום עונש את המילים "למעט בנסיבות מיוחדות". זאת בשאיפה שנסיבות אלה תהיינה חריגות ביותר ושתהיה בהן איזושהי מידה של הצדקה.
דוגמה לאפשרות סבירה לנסיבה מיוחדת כזו היא כשל טכני, המערער את האמינות של בדיקת הנהיגה בשכרות . כל סטייה מהנורמה המקובלת בדרך הבדיקה או בהתנהלות של השוטר עשויים לקעקע את מהימנות הממצאים. בדיון המשפטי יש חשיבות רבה לנסיבות הייחודיות למקרה, להתנהלות השוטר והנהג, וכך גם כל גורם אחר המעורב בסיטואציה, אפשר ויימצא שהיתה לו השפעה על טכניקת הבדיקה או על הממצאים המרשיעים. שני הצדדים מחוייבים בזהירות וברגישות מירבית על מנת להגיע לדיון בבית המשפט ולהציג גרסה העושה רושם אמין יותר מהצד הנגדי.