קרנות גידור הן קרנות השקעה אשר מפתחות ומנהיגות אסטרטגיות שונות במטרה לגרוף רווח בכל מצב, בין אם מגמת השוק היא בעליה ובין אם קיימת מגמת ירידה. בעיקר מתבססים מפתחי האסטרטגיות על איתור כשלים ועיוותים בשוק, כבסיס לפעולה. כאן מחפשים מנהלי הקרנות את ההגנות הרצויות ואת נקודות האחיזה לשם עלייה, גם אם בניגוד למגמות הזירה.
מינוף פיננסי ומכירה בחסר (שורט) הן שניים מהנפוצים שבכלים הפיננסיים אשר משמשים את מנהלי קרן הגידור, במטרה למקסם רווחים ולהרוויח גם בשוק תנודתי ואף במצב שוק יורד. מעבר לאלה ננקטות שיטות רבות ואסטרטגיות השקעה מגוונות.
הקונספט של רווחים גם במצבי שוק משתנים, יוצר מצב של "גידור" והגנה מפני הפסדים – ומכאן מקור הביטוי קרן גידור. החוסן שלה הפך אותה בשנים האחרונות להשקעה פופולרית, כאשר יהיה נכון לומר כי באופן כללי, בשלושת העשורים האחרונים, אפיק זה מציג תשואות גבוהות יותר, וגם יציבות יותר, מהמדדים הממוצעים.
מחירה של הצלחה כלכלית כמעט מובטחת זו אינו זול. מנהלי הקרנות מאפשרים כניסה רק בהשקעה ראשונית גבוהה מאוד בקרן כזאת, כאשר יש אף הדורשים השקעה מינימלית של מיליון דולר! גם דמי הניהול אינם נמוכים, וסכומי העמלות עבור הצלחות גבוהים לאין שיעור מכל קומישן מקובל אחר בתחום ההשקעות: מדובר בעשרות אחוזים. לעיתים, עד 50% מהרווחים!
במשך השנים הונהגה מדיניות גמישה מאוד בעניין הפיקוח על קרנות הגידור, מה שכנראה נבע מרוגע ומאמון בקונספט מצד אנשי הכלכלה וקובעי המדיניות. גם עובדה זו אפשרה לקרנות משחק כמעט חופשי בזירה, שסייע אף הוא במיקסום סכומי הרווח. אולם, מזה מספר שנים, יש הידוק של הפיקוח, לאחר שמספר קרנות הגיעו לתשואות שיא שליליות, וכתוצאה נפגעו אנושות, מבחינה פיננסית, כל המשקיעים שלהן.
זוהי אכן נקודת התורפה העיקרית של אפיק ההשקעה הזה: אם גדרות החסינות של קרנות הגידור בכל זאת נפרצות, הנפילה היא, כפי שנהוג לומר, "בגדול". נפילה כואבת ורוויית סכומי השקעות גבוהים ביותר שירדו לטמיון. לאור זאת התחילו הרשויות בארה"ב, ולאחריהן באירופה וגם כאן, אצלנו, בישראל, כאמור, להקפיד בפיקוח אקטיבי והדוק יותר.