בסך הכל אני לא חסיד גדול של דוכני מזון, לא אוהב פלאפל ובדרך כלל נמנע משווארמה וכל מה שקשור באוכל מדוכנים. פרט לאירועים שבהם יש מגוון של דוכנים שאני יודע שהכול טרי ונעשה במקום והרמה מבחינת טריות וניקיון גבוהה מאוד, מה שמאפשר לי לאכול באירועים ללא חשש מיותר. אני עובד בבורסה ליהלומים ברמת גן ואני גר עם המשפחה שלי בבנימינה. המשפחה של אשתי במקור משם וזה מקום נפלא לגור בו ולגדל ילדים. אחד היתרונות הבולטים שם זה תחנת הרכבת שנמצאת במרחק של חמש דקות הליכה מהבית בו אנחנו גרים. מה שחוסך לי המון זמן מבחינת ההגעה לעבודה בבוקר. בשעה שבע וחמישה אני עולה על הרכבת וכבר בשעה עשרה לשמונה אני בתל אביב מרכז סבידור, שזה דקה הליכה ממקום העבודה שלי. יש לנו כלב שאני מוציא אותו כל בוקר לטיול של חצי שעה לפחות מה שמונע ממני מפאת קוצר הזמן לשבת והכין קפה טוב לפתוח איתו את הבוקר.
בדרך כלל אם אני מקדים ומגיע לתחנה כעשר דקות לפני שהרכבת באה אני עוצר וקונה לי כוס קפה הפוך בדוכן קפה שנמצא בתחנה. האמת שאני משתדל להגיע כמה דקות לפני כי הקפה שם מאוד טוב ואני כבר קבוע ככה שהמוכרת החמודה כבר יודעת מה אני שותה ורק שהיא רואה אותי פוסע לכיוון התחנה היא כבר מתחילה להכין לי את הקפה כמו שאני אוהב לשתות אותו ובטמפרטורה שאני אוהב. מבחינתי קפה טוב תלוי בהרבה פרמטרים החל מאיכות פולי הקפה, תהליך הטחינה שלהם וכמובן הטמפרטורה של החלב. אחד הדברים שאני פחות אוהב זה חלב "שרוף". שחלב מגיע לרתיחה מופרש טעם לוואי שאני ממש לא אוהב ודי הורס לי את החוויה של שתיית הקפה. וזה בלי לציין כמובן שלא כיף לקבל כוויה על הלשון בגלל שלוק אחד של קפה. תרבות הקפה בארץ לרוב מאוד דלה, ולא מבחינת הכמות של האנשים ששותים קפה, אלא מבחינת הדרך שבה הישראלים רוצים את הקפה שלהם, באירופה הדברים נראים אחרת לגמרי.
במידה ואני מאחר ומגיע לתחנה קצת יותר מאוחר מהרגיל אני שותה בדוכן קפה בתל אביב, ולא זה שנמצא בתחנת הרכבת.