תשובה 1 – מצג שווא בשיווק קרקעות חקלאיות
עבור חלק מועט יחסית מבין האדמות החקלאיות המשווקות התשובה הברורה היא כי למעשה לא מדובר בהשקעה מוצלחת כל כך, כלומר סיכויי ההפשרה של האדמה המשווקות הינם נמוכים למדי והנתונים המוצגים לקונה הפוטנציאלי הינם חלקיים או מטעים. על כן קל להבין מדוע חברה מסוימת בוחרת למכור את הקרקעות ולא לשמור אותה בבעלותה.
תשובה 2 – חלוקת סיכונים בשיווק קרקעות חקלאיות
עבור חלק בלתי מבוטל של החברות העוסקות בשיווק קרקעות חקלאיות התשובה היא כי הן אכן שומרות בבעלותן חלק מסוים מן הקרקעות ומשווקות חלק אחר. בבסיס אופן פעולה זה עומדת העובדה הידועה כי גם השקעה אטרקטיבית בנדל"ן אשר הסיכויים לקבלת תשואה בה גבוהים, אינה נטולת סיכונים. מנגד ככל שהשטח הנרכש לצורך השקעה גדול יותר קל יותר לבעלי הקרקע להוביל וליזום מהלך תכנוני לשינוי ייעוד הקרקע לבנייה (מהלך אשר אמור להביא לעליית ערך הקרקע ומימוש ההשקעה). על מנת לאזן בין הסיכונים מחדש והעדיפות להשקעה בשטח נרחב מנגד, בוחרות החברות היזמיות למכור חלק מן הקרקע תוך החתמת הקונים על הסכם שיתוף המבטיח את פעולתם המשותפת של כל בעלי הקרקע מול גופי התכנון. במקרה זה בהחלט ניתן לבחון את אחוז הקרקעות שהחברה המשווקת מחליטה לשמור בבעלותה כאינדיקציה למידת האטרקטיביות שהיא מייחסת להשקעה.
תשובה 3 – מימון ואשראי בשיווק קרקע חקלאית
נכון לשנים האחרונות בעלי קרקעות חקלאיות, במיוחד באיזורי הביקוש למגורים, מודעים היטב לרווח האפשרי הטמון בהפשרת הקרקע. עניין זה גרם לעלייה ניכרת במחירן של קרקעות אלו בעסקות רכישה המתבצעות בשוק זה.
הפועל היוצא של עלייה זו היא כי החברות העוסקות בשיווק חלקות קרקע חקלאית נדרשות להוציא סכומי כסף נכבדים, מיליוני ₪ לכל הפחות, על מנת לרכוש את הקרקעות. הצורך בהוצאת סכומי כסף בהיקפים המדוברים, מוביל את מרבית החברות בתחום זה לפעול אלא על בסיס אשראי בנקאי הניתן להן (ולא על בסיס הון עצמי של בעלי החברה). השימוש באשראי בנקאי גורם באופן ברור לתעדוף של רווח מהיר בטווח הקצר לעומת האפשרות, שאינה נטולת סיכונים, לרווח גדול יותר לטווח הארוך. מכאן שאופן פעולה זו אינו מעיד בהכרח על אטרקטיביות נמוכה של ההשקעה המוצעת, אלא על דפוס פעולה כלכלי המתחייב מן השינויים אשר אירעו בענף הנדל"ן בשנים האחרונות.
פרטים נוספים על קרקעות חקלאיות, ניתן למצוא בקישור הנ"ל: קרקעות חקלאיות