ניתן למנוע הולדת ילד עם מומים מולדים בין היתר באמצעות בדיקות אולטרסאונד, אשר מאפשרות גילוי של בעיות רפואיות. עם זאת, לעתים במועד בו בודקים את האישה לא מעלות הבדיקות דבר ורק לאחר הולדת התינוק מתברר כי קיימת בעיה רפואית שלא זוהתה. ישנם מקרים בהם בית המשפט יקבע כי זוהי עילת תביעה לרשלנות רפואית בלידה אך לא תמיד, כל מקרה נבחן לגופו ולעיתים לא ניתן לומר שהרופאים התרשלו.
התינוקת עברה בדיקות ולא זוהתה עם כל בעיה בעין אך בכל זאת נולדה עם עיוורון בעין שמאל – מדוע בית המשפט המחוזי קבע כי לא הייתה רשלנות רפואית בלידה ?
רותי (שם בדוי) הייתה בהיריון, כאשר במהלכו עברה שתי בדיקות אולטראסאונד לסקירת מערכות ובבדיקות אלו לא נמצאה כל בעיה בעיניים של העובר והכל נראה היה תקין לגמרי. עם זאת, התינוקת של רותי אמה נולדה עם פגם בעין אשר מאוחר יותר הוביל לעיוורון מלא בעין השמאלית.
רותי החליטה להגיש תביעת רשלנות רפואית בלידה כנגד הרופאים בטענה כי הייתה הרופא התרשל בכך שלא זיהו בשתי הבדיקות את הבעיה בעין של התינוקת אמה שכן, לו הייתה מתגלית הבעיה הרי סביר להניח כי היו שוקלים את הפסקת ההיריון ולכן הרופא לא פעל בהתאם לסטנדרט הרפואי המתבקש ממנו והתרשל בתפקידו.
מנגד נטען על ידי הצוות הרפואי כי בזמן שנעשו הבדיקות לא היה כל פגם בעין של התינוקת ועצם העובדה כי הבעיה אובחנה רק כשהייתה אמה בת 5 שבועות מצביעה על כי קיים סיכוי גבוה שהמום בעין התפתח בשלבים המאוחרים יותר של ההיריון ובנוסף באותה תקופה לא הייתה כל חובה מנהלית רפואית לבצע בדיקות של ארובות וגלגלי העין ולכן הבדיקות שנעשו היו בהתאם למקובל.
בית משפט המחוזי קיבל את טענות הנתבעים וקבע כי הרופאים פעלו לפי הפרקטיקה הרפואית שהייתה סבירה ומקובלת באותו זמן והבעיה שיש לתינוקת בעין לא הייתה ניתנת להבחנה במועדי הבדיקות ולכן נקבע על ידי בית המשפט כי לא הייתה רשלנות רפואית בלידה מצד הצוות הרפואי ודחה את התביעה.
רותי מגישה ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי – מה ייקבע בית משפט העליון?
בערעור נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי לא הייתה על הרופאים לערוך בדיקה של ארובת העין משום שלא היה זה חלק מהנהלים. שכן, על הרופאים לבצע מדידות עם תוצאות מספריות של כל איבר שהם בודקים לכן הייתה לרופאים החובה לבדוק את העין ביתר תשומת לב. מדובר היה בהיריון בסיכון גבוה ולפחות היה צריך להיות חשד כלשהו. בנוסף נטען כי מומים שכאלו לרוב נוצרים בתחילת ההיריון ולא בסופו ולכן נראה כי הטענה שהמום היה רק בסוף ההיריון אינה נכונה.
בית המשפט העליון דן בטענות הצדדים וקבע כי לא הייתה חובה על הרופאים לבצע מדידה של גודל העיניים ושבכל מקרה לא ניתן היה לגלות את הפגם. בנוסף קיבל בית המשפט העליון את טענת הרופאים שהמום נוצר רק בשלב מאוחר של ההיריון ולא בתחילתו. לכן למרות התוצאה הקשה עבור התובעים הרי הערעור נדחה ולא נפסקו כל פיצויים עבור הנזק שנגרם לתינוקת, שכן לא נמצא קשר סיבתי ישיר בין העיוורון בעין השמאלית לבין הטיפול שניתן על ידי הרופאים ולכן נקבע כי לא הייתה רשלנות רפואית בלידה.
ע"א 1535/09