אין אונות, או אימפוטנציה, היא תופעה בה אין הגבר מסוגל להגיע לזקפה המאפשרת מגע מיני מלא. טיפול באימפוטנציה צריך להתחיל מאבחון הגורם לתופעה ולגעת בשורש הבעיה. סיבות רבות יכולות להביא לאין אונות: בעיות במערכת העצבים המרכזית, בעיות בזרימת הדם, בעיות הורמונליות ואחרות. דוגמא למחלות אשר אחד מהתסמינים שלהן הוא אי אונות, הן: מחלות לב, לחץ דם גבוה, אי איזון הורמונלי, סכרת, טרשת ורבות אחרות. יחד עם זאת, הנתונים הסטטיסטיים מראים כי כמעט שליש מהגברים בישראל חוו בעיות זקפה בעבר או שחווים אותן בהווה. קשה להאמין, כי כל האנשים האלה סובלים מבעיות רפואיות קשות המוזכרות לעיל.
ובכן, קיימת קבוצה נוספת ורחבה של גורמים אשר עשויים להביא לאין אונות, והם הגורמים הנפשיים. גברים המצויים במצבי לחץ ומתח מאבדים לעתים חשק מיני. אין אונות יכולה להיות אחד התסמינים של דיכאון קליני. גם סינדרום פוסט טראומטי (הפרעה נפשית שהיא תגובה לאירוע קשה של אובדן או פגיעה) יכול להתבטא, ולעתים קרובות מתבטא באימפוטנציה. לעתים המטופלים הם גברים אשר חוו התעללות מינית או פיזית בעבר, ולא מסוגלים לקיים מגע מיני מלא גם כעבור שנים. בכל המקרים האלה טיפול באימפוטנציה מנוהל כטיפול נפשי.
טיפול באימפוטנציה הנובעת מסיבות נפשיות יכול להיות חלק ממערכת טיפולית כוללנית. כך, למשל, אדם הנתון בפוסט טראומה יסבול, מעבר לאין אונות, גם מחרדות, סיוטים, התקפי זעם וכדומה. התוכנית הטיפולית חייבת להיות מערכתית ולגעת בהיבטים השונים של ההפרעה. לעתים טיפול תרופתי להרגעה משולב עם טיפול פסיכולוגי או רגשי, עם השתתפות בקבוצת תמיכה, עם רכיבה או שחייה טיפולית וכדומה.
לעתים בעיות רפואיות ובעיות נפשיות משולבות, ובאות לידי ביטוי בתופעת האין אונות. כך, למשל, גברים שרמת הטסטוסטרון שלהם נמוכה עשויים לסבול מדיכאון וגם לחוות בעיות בתחום המיני. טיפול בדיכאון בלבד לא ירפא מטופלים כאלה, ואילו הזרקת טסטוסטרון עשויה לעזור. לכן חשוב מאוד שטיפול באימפוטנציה יתבסס על אבחון יסודי ומעמיק, שיחשוף את כל הגורמים האפשריים לתופעה, פיזולוגיים או נפשיים.
לסיכום, טיפול באימפוטנציה צריך להתחיל מעבודת מחקר יסודית על המטופל, ומצבו הבריאותי. בהיעדר סיבה פיזיולוגית ברורה וחד משמעית, יהיה צורך בבניית תוכנית טיפולית ייחודית ורב תחומית עבור כל מטופל.