לאחר מלחמת העולם השניה,כאשר יפן ספגה מכה קשה והפסידה במלחמה,נאלץ העם היפני לחפש דרכים להתמודד עם התבוסה.תורת "הבושידו"-דרך הלוחם לא יכלה עוד לספק את העם.השלטון האמריקאי אסר על כל דבר שהתבסס על תורה זו. רבים ממורים עזבו את יפן וחיפשו את עצמם במדינות אחרות. בתקופה זו הופנה העם לשיטות מודרניות,אשר בראש ובראשונה ייצגו את עצמן לא כ"בושידו" אלה כ-"דו"-דרך. וזה בדיוק היה הנחוץ לעם. חיפוש דרך ולא דרך לחימה. שיטות אלו: קראטה-דו,ג'ודו,אייקידו,קנדו התבססו על תורות לחימה אתיקות כמו: אקינאווה-טא,ג'יו-ג'יטסו,אייקי-ג'יטסו ואחרות,אך בחרו פילוסופיה שונה מפילוסופיית הבושידו. בעולם המודרני לא נשאר מקום לנושאי חרב,לאלו שהיו נותנים את חייהם למען הקייסר,לאלו שחיפשו יופי בצמיחת הסאקורה,לאלו שכל חייהם חיפשו דרך הלוחם.כך עולם המודרני הביס ערכים של עולם העבר.
עברו שנים והעולם פתאום מתאפך.יותר ויותר אנשים מחפשים לא רק דרך,אלה דרך הלוחם. יום אחר יום הם הולכים לדוג'ו-אולם חיפוש הדרך ומתאמנים באחד מאומנויות לחימה אך כבר לא כדי להיות בזרם האופנה.הם מוכנים להקריב את זמנם למען זה. משפחה,חברים,ילדים הולכים למקום שני בחייהם. בנפשם הם כמו הלוחמים האתיקים מוכנים ללכת ולהלחם למען צדק.הם מחפשים אחרי מורים,מנסים שיטות שונות וכל הזמן נמצאים בחיפושי הדרך.
ככל הנראה זיכרון גינטי לא נותן להם מנוחה.אדם נולד להיות לוחם מהרגע הראשון בחייו.עולם המודרני לוקח ממנו את החשוב-כוח לשרוד.
בשיטת הלחימה אשר מתבססת על תורת הג'יו-ג'יטסו ישנם כל הדברים הנחוצים כדי ללמוד איך לשרוד. בלחימה לומדים להגיב בהתבססות על אינסטינקטים. תגובות בסיסיות אשר נבנות שלב אחר שלב כדי להחזיר את המתאמן למקורות,ללמדו מחדש לשרוד.
בלחימה אין גיל שלא ניתן להתחיל להתאמן בו,ואין מטרה שלא ניתנת להשגה. הכל תלוי אך ורק במתאמן עצמו.כל אחד בוחר את המתאים לו. לאלו שמחפשים ספורט אפשרות להתקדם בגרסה ספורטיבית ולהכין את עצמם לתחרויות על פי שיטה מודרנית שאינה מגבילה את המתאמן לחוקה מסויימת.מתאמני הלחימה זכו באליפויות רבות ובשיטות שונות כגון:ג'יו-ג'יטסו,קראטה,טאקוונדו,פאנקראטיון. השיטה מאפשרת להכין לוחם אוניברסלי ולהגיע לעיקר.מתאמני הלחימה הם הסמוראים של היום. מדע לצד חוכמה של מאות שנים יוצרים שילוב ששמו-לחימה.