חינוך דרך אגרוף או איך לבחור אומנות לחימה לילד?
לא פעם שואלים ההורים את עצמם שאלות כגון: האם כדי לשלוח ילד לחוג אומנויות לחימה? איזה אומנות לחימה לבחור? האם צריך?
הילדים גדלים והורים מתחילים לחשוב ולחפש פטרון לאן לנתב את כוחם, איזה פעילות מרתקת למצוא, אשר יהיה מועיל לברואות, שיכול בהורמוניה לפתח את הנשמה ואת הגוף, לעבד את רצון ונחישות. אולי לשלוח את הילד לחוג אומנויות לחימה? רעיון טוב ומעניין, אבל בראשית קשה להורים לעשות בחירה בין סוגי אומנויות לחימה שונים כי הורים עצמם לא מבינים בהם, שנית גוברים בהם הפחדים הרגילים:
- בריאות - האם זה לא יזיק לילד?
- חינוך - האם הילד פתאום יהיה אלים ואגרסיבי?
כך חושבים ההורים. אבל ילדים הולכים ללמוד אומנויות לחימה כדי ללמוד להגן על עצמם, כדי להיראות טוב יותר בעייני בני גילם, כדי להשתייך למשהו אחר ומסתורי. הבחירה של סוג אומנות לחימה היא בידי הילדים עצמם. אבל אם אינכם יודעים מהו "חלום" של הילד, אז מומלץ להמשיך ולקרוא עד הסוף.
ישנן גישות שונות לעניין אומנויות לחימה לילדים בעולם. יש דעה שאומנויות לחימה הופכות את הילד לאגרסיבי ואלים יותר. טבעי שילד רוצה להראות את מה שהוא לומד גם לכם ההורים וגם לחברים. אם אתם פתאום מגלים שילד מתחיל להציק לקטנים ממנו, מפגין בריונות ללא סיבה, אז מומלץ להקדיש לזה זמן, ללכת לאימון יחד עם הילד,לשבת באימון ולראות. ייתכן שתבינו שמורה אינו מתאים לילדיכם. אבל אין זו סיבה להפסיק את האימונים, כדי להעביר את הילד למורה אחר,מקצועי ומנוסה יותר.
תוקפנות יש אצל כולם. אומנויות לחימה מלמדות למתן את התוקפנות כי קשורות ללימוד הפילוסופיה, אתיקה וקודים מוסרים. שביל חיצוני - מיומנויות לחימה, הנתיב הפנימי - רוחני. חשוב מאוד שמאמן יוביל את התלמידים בשניהם.
איזה סגנון לבחור?
סגנונות קשים.
עקרון הראשי שלהם: כוח נגד כוח. לילד הנחשף אליהם קשה לראות את הגבול בין מכה חזקה והדרדרות לאלימות קשה. בגיל 10 לא רק צריך ללמד לקפוץ, לתת אגרופים ובעיטות אלה גם לחנך. אגרוף תאילנדי, קראטה, קיק-בוקס ודומים להם מתבססים על הביטים של המאבק. יוצא מן הכלל - קראטה, המחייב צמיחה רוחנית של התלמיד במהלך המעבר לשלב הבא של מיומנות. אבל לא קל למצוא מורה שמלמד את השיטה בצורה מסורתית. היום יש בקראטה מצב שבו כל מאמן יכול ליצור סגנון משלו. לפעמים מורה לא יודע כלום אבל מנסה ללמד. הילדים יוצאים מאוכזבים וכבר לא רוצים ללכת לשום מקום אחר או ללמוד אומנויות לחימה בכלל. ברוב חוגי הקראטה הדגש הוא על לימוד טכניקות קרב( למעט כמה סגנונות) ואימונים הם אימוני מגע. בגיל צעיר די מסוכן לקבל מכה בראש כל אימון, זה מתאים יותר לנוערים.
סגנונות רכים ושיטות פנימיות.
כאן מלמדים להשתמש בכוח ואנרגיה של התוקף, כלומר להשתמש באנרגיה פנימית. הילד לומד באיזה מידת הכוח להשתמש ולבחור כלים נכונים למצב הנתון כדי להגן על עצמו ולשלוט על המצב. סגנונות פנימיים מלמדים את הילדים חשיבה מפוכחת, מפתחים את היכולת לשלוט בעצמו. הם עוזרים להבין את הקשר בין האדם לטבע, את ההרמוניה של היקום.
חשוב לזכור שילדים הם לא מבוגרים קטנים. עד לשלב של התפתחות הסופית של השלד, לא יכול ילד לעמוד בעומסים של מבוגרים. עד גיל 13 לערך חשוב לא לעמיס על הגוף.
שיטה שמשלבת בין קשה לרך היא שיטת הג'יו-ג'יטסו. בסגנון זה ישנו איזון בין כוח לרוח. כל אחד יכול למצוא בה את שלו.