על פי הצעת החוק , בכדי להימנע משחיתות או פעולות אינטרסנטיות שונות של בעלי תפקידים ציבוריים המחליטים להמיר את תפקידם לתפקידים אחרים מאותו התחום, ללא תקופת המתנה, יקבע פרק זמן סביר על פי חוק שבו לא יוכל אדם לעבוד בתפקיד זה.
הצעת החוק מתייחסת לתקופת הצינון בתפקידים בעלי משקל ציבורי כבד- נשיא המדינה ומבקר המדינה, שאליהם מתחייסים חוקי יסוד (חוק יסוד: נשיא המדינה וחוק יסוד:מבקר המדינה), אשר מפרטים את מהות התפקידים, תוכנם ופרטים טכניים לגביהם כמו משך תקופת הכהונה, מי ראשי לכהן בתפקידים אלה וכו'..
ישנם הבדלים מהותיים בין הצעת החוק לבין חוקי היסוד , בעיקר בהקשר של פרק הזמן אשר אינו מוגדר מפורשות לגבי תקופת המתנה בין תפקיד ציבורי אחד למישנהו.
סעיפים 2-3 בהצעת החוק מתייחסים לפרקי זמן מדוייקים לצינון בין תפקידים, בעוד שבחוקי היסוד אין התיחסות כלל לנושא זה.
חוק הצינון עומד גם בסתירה לחוק יסוד נוסף- חוק יסוד: חופש העיסוק, אשר אינו מתייחס לתקופת צינון . בחוק יסוד: חופש העיסוק סעיף 4, "אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק הולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינו עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".
בסעיף חוק יסוד זה אין התיחסות לפרק זמן שצריך לעבור בין תפקיד אחד לאחר ולכן הצעת חוק הצינון מהווה סתירה לחוק היסוד.
על מנת שתתאפשר סתירה בין הצעת החוק לבין חוק היסוד, מחוייבת לעמוד ההצעה בכל הקריטריונים של פסקת ההגבלה, אשר קובעת את היקף ההגנה המשפטית על הזכויות שבחוק יסוד. לשם בחינה זאת אנו נדרשים לבחון את ההוראות החוקתיות ובכללה את פסקת ההגבלה לאור עקרונות היסוד. על מנת שהצעת חוק תעמוד בפסקת בתנאי פסקת ההגבלה,היא צריכה לעמוד במספר סייגים:
1. צריכה להיות מעוגנת בחוק. (ולא תקנה)
2. הולם את ערכיה של מדינת ישראל. יש לפרש על פי הקונטקסט –יהודית ודמוקרטית.
3. מהות החוק צריכה להיות לתכלית ראויה.
4. מבחן המידתיות
בחוק יסוד: חופש העיסוק, סעיף 4 ניתן לראות שאן מתקיימים הקריטריונים לפסקת ההגבלה.
סייגים אלה אכן מתקיימים בהצעת חוק זו באופן חלקי:
א. הצעת חוק הצינון הינה הצעת חוק- " מספר חברי כנסת ממפלגת "העם נגד שחיתות" עמלו על הצעת חוק חדשה". הדבר הינו נתון בקטע עצמו.
ב. הולם את ערכיה של מדינת ישראל- סייג זה בא להדגיש את החשיבות של של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הצעת חוק זו אינה סותרת את ערכיה של המדינה לא במובן היהודי וכמו כן, לא במובן הדמוקרטי.
ג. תכלית ראויה- מטרת הצעת החוק היא למנוע מצב של שבו בעלי תפקידים ציבוריים הקשורים בשרות המדינה יקבלו החלטות או יבצעו פעולות במסגרת תפקידם אשר ישפיעו על מינויים ותיפקודם במסגרת תפקידים בכירים אלה (מבקר המדינה ונשיא המדינה).
ד. עקרון המידתיות- על פי לשון החוק- "במידה שאינה עולה על הנדרש" .
ישנם שיטענו מחד, שתקופת צינון של כ3 שנים הינה לגיטימית ומהווה חיץ בין תקופת כהונה בין תפקיד ציבורי כלשהו לתפקיד בכיר כמו מבקר המדינה או נשיא המדינה.
על פי טענה זאת אין פוסלים לחלוטין עובד ציבור מהתמודדות לתפקיד זה לחלוטין ובלבד מתנים לו סייג בכדי למנוע מצבים של שחיתות . סעיף 2 (ב) לחוק יסוד: מבקר המדינה, "מבקר המדינה ייבחן את חוקיות הפעולות, טוהר המידות, הניהול התקין, היעילות והחיסכון של הגופים המבוקרים, וכן כל עניין אחר שיהיה בו צורך". סעיף זה מדבר על מהות התפקיד והאחריות שלו בפני הכנסת והממשלה, ומדגיש את החשיבות של מנוי תקין ותפקוד ללא דופי של מבקר המדינה
מאידך , יש הטוענים ש"בלימתו" של עובד ציבור מלעסוק בתפקיד ציבורי כלשהו במשך שלוש שנים הינה בעיתית, כיון שאדם אשר מכהן במשך שנים רבות בתפקיד ציבורי הקשור בשרות המדינה ומעוניין בהתמודדות לאחד מתפקידים אלה צריך לחדול מלעבוד בתפקידו לחלוטין למשך תקופת זמן לא מבוטלת-שלוש שנים. ייתכן וקיצור תקופת הצינון משלוש שנים לשנה אחת היה מידתי יותר בעיניהם.
על מנת שחוק יסוד יסתור חוק יסוד שקדם לו, הוא מחוייב לעמוד בכל תנאי פסקת ההגבלה.
בהנחה שהצעת החוק אכן עומדת בפיסקת ההגבלה, היא מהוה סתירה לאמור בחוק יסוד: חופש העיסוק . בנוסף ישנם הבדלים מהותיים בין הצעת חוק הצינון לבין חוקי היסוד : מבקר המדינה ונשיא המדינה.סעיפים 2,7 בחוק יסוד: מבקר המדינה , מפרטים את מהות התפקיד הן מבחינה טכנית והן מבחינה מעשית, בנוסף ישנו פירוט של תנאים שבהם אדם צריך לעמוד כתנאי להתמודדות לתפקיד. בסעיפים 3,4 לחוק יסוד: נשיא המדינה , מפורטים פרטים טכניים לגבי התפקיד כגון-משך תקופת הכהונה, מספר הקדנציות האפשרי וכשירות מתמודד לתפקיד. בשני חוקי יסוד אילה אין התיחסות כלל לתקופת צינון או לתפקידים קודמים כלל, דבר המהווה סתירה.
במידה והצעת החוק היתה הצעה לחוק יסוד, עקב התסירה שהיא גורמת כלפי חוקי יסוד אחר מן הראוי היה להוסיפה כפסקה נוספת בחוק יסוד:נשיא המדינה ובחוק יסוד:מבקר המדינה ובכך ליצור סייג לכשירותו של מתמודד לתפקיד זה ובכך למנוע את הסתירה.