אין אונות מוגדרת כאי יכולת להגיע לזיקפה או לשמור עליה למשך זמן שיספיק למגע מיני. בדרך כלל בעת גירוי מיני, אותות המשודרים מהמוח אל העצבים שבאגן גורמים להגברה של זרם הדם אל הפין ולחסימה של דם יוצא. הדם המצטבר ברקמה הספוגית שבתוך הפין גורם לו לגדול ולהתרומם. ניתן לראות כי מנגנון הפעולה של הזיקפה מחייב מערכת עצבים תקינה; במידה והיא נפגעת, הסיכוי לאין אונות גדל.
סיבות שונות יכולות להביא לאין אונות. חלק מהסיבות הן אורגניות או פיזיולוגיות. כך, למשל, טרשת העורקים מגבילה את זרימת הדם אל איבר המין ולא מאפשרת זיקפה. מחלת הסוכרת פוגעת במערכת העצבים. פגיעה כזאת עשוייה להתרחש גם כתוצאה מנטילת תרופות מסוימות, צריכת אלכוהול, עישון ואורח חיים לא בריא. מחלות הורמונליות יכולות גם הן לגרום לאין אונות. בנוסף לכך, ניתוח ערמונית או רדיותרפיה באזור האגן והירכיים יכולים להיות גורמים אפשריים לבעייה. כמובן שגם פגיעה בעמוד השדרה עשויות לשתק את פלג הגוף התחתון ולמנוע את אפשרות הזיקפה.
הסיבות הפסיכולוגיות לאין אונות הן בדרך כלל חרדה (ובפרט חרדת המגע המיני), דיכאון, בעיות משפחתיות וקשרי זוגיות כושלים, לחץ ומתח. אנשים שחוו טראומות קשות עשויים לסבול גם מאין אונות. לעתים מדובר בשילוב של סיבות, אשר מביאות לחוסר תפקוד במגוון תחומים, לרבות בתחום המיני.
האבחון נעשה על סמך בדיקת דם לשלילת מחלות הורמונליות, סוכרת וכדומה, ובנוסף על סמך בדיקה של הזיקפה במהלך שנת הלילה. גברים בריאים מגיעים לזיקפה מספר פעמים במהלך השינה. לצורך הבדיקה מתקן אלסטי מיוחד מולבש על הפין ומשדר אותות אל המחשב המרכזי. עיבוד וניתוח הנתונים שהתקבלו מאפשר לשלול או לאמת אין אונות על רקע פיזיולוגי. במידה והזיקפה במהלך שנת הלילה תקינה, בדיקות הדם תקינות ומצבו הרפואי הכללי של המתלונן תקין, ניתן לקבוע אין אונות על רקע פסיכולוגי ולטפל בה בהתאם.
קיימות שיטות רבות לטיפול באין אונות, מעבר לטיפול בבעייה הפיזיולוגית שמהווה את המקור לבעייה בחלק מהמקרים. אין אונות על רקע פסיכולוגי ניתנת לריפוי באמצעות תרופות פלצבו, טיפולים רגשיים וטיפולים פסיכולוגיים מתאימים. בנוסף לכך, קיימות שיטות להשגת הזיקפה ללא קשר למקור הבעייה, כגון שתלים ותרופות שונות.