מתחילים לראות את הסוף של חודש יוני.
רואים אבל בעיקר מרגישים. השמש קופחת חזק ואחוזי הלחות שוברים שיאים כל יום מחדש. נכון, במזג אוויר כזה מתבקש להיות רטובים כל הזמן. הפיתרון ברור אבל מכאן גם הדילמה.
ללכת לים זה אומנם הכי מגניב אבל כרוך בכמה תופעות לוואי.
מצריך היערכות הכוללת קצת שתייה, נשנושים, פירות בקיצור צידנית. להעמיס 2-3 כיסאות מתקפלים, מחצלת לרביצה וכמובן שמשייה (מה השתגענו לשבת בשמש ? ). עכשיו כל מה שצריך זה לסחוב את כל זה 400 מ' עד למקום הישיבה. 2 הילדים הגדולים אוחזים כל אחד בגלשן הבוגי שלו ושאני מבקש עזרה הם מסתכלים עלי כאילו אני חייזר עיוור שלא רואה שאין להם מקום בידיים. ובכלל שהילדים ישימו יד ? הצחקתם אותי מה זה פה שנות ה 60 ??. אפשר כמובן להתמודד עם המטען לבד רק שאחרי 30 מ' לקטנה חם בראש וברגליים והיא מייללת ועכשיו צריך להרים גם אותה. לא פשוט. הדרך חזרה אגב היא בעלייה, ובצירוף הפקטור של העייפות המצטברת זה כבר חצי סיוט.
כל זה לפני הפרצוף של האימא שלהם שצריכה עכשיו להתמודד עם הררי החול שנשפך מכל מקום אפשרי.
מצד שני יש את הבריכה. זה אכן פרויקט בסדר גודל אחר לחלוטין. נוסעים קרוב, חונים קרוב, יושבים בצל על דשא. די נוח. חבל שהקטנה רוצה רק במים של הגדולים. שם כידוע אין כניסה לבעלי מצופים ללא ליווי הורי. אחרי שעתיים במים כשהקשקשים והקרום בין האצבעות כבר סיימו את גדילתם די ברור שהפכת סופית ליצור אמפיבי מושלם. ובאמת הרי אי אפשר להיות בבריכה כל יום ותיכף אל אלוהים מתחיל החופש הגדול.
לא מזמן ראיתי אצל חבר פיתרון חביב ואיכותי לבעיות אלה. האיש פשוט העמיד בחצר בית משחק לילדים. מבנה העשוי כולו עץ ארז איכותי הדוחה לחות ומזיקים ואפשר לקטנים עולם שלם של משחקים ודמיון ב בית עץ לילדים שכולו שלהם. בית ילדים בחצר, סיפר לי חברי מעסיק אותם שעות על גבי שעות אמנם מחוץ לבית אך עדיין בטווח ביטחון והשגחה. ומה עם החום המטורף בחוץ הקשיתי ? "עזוב" הוא אמר לי, יש להם גג מעל הראש כך שהם מוגנים מהשמש ואת הטמפרטורה הם ממילא לא מרגישים. שתייה יש להם ב בית ילדים לחצר שלהם ואני בכיף שלי רואה בטלוויזיה משחקי כדורגל ב Live ....במזגן.